היי לכולם,
לאחרונה אני מרגיש תקוע. לא תקוע במובן של חסר כיוון, אלא תקוע במובן של נמצא באותו מקום, לא חווה ולא משתנה.
אני בן 22, גר עם ההורים. עובד כבר חצי שנה בעבודה מצוינת שאני מרוויח ממנה יפה לגילי. יש לי בת זוג אוהבת כבר 4 שנים ויש לי קבוצת חברים קרובה וטובה מהתיכון. לא חסר לי משהו ובכל זאת - אני מרגיש שחסר.
זה בכל מיני אספקטים. אני שומע מחבר'ה שעובדים איתי וגדולים ממני בכמה שנים על החוויות שלהם מהגיל שלי (כלומר, מהתקופה של לפני האוניברסיטה). על הטיולים, המגורים עם שותפים והבחורות.
טיול גדול לא יצא לי לעשות בגלל הקורונה לצערי. את בת הזוג שלי אני מאוד מאוד אוהב והיא אוהבת אותי, אנחנו ממש "פאוור קאפל" ובכל זאת, לפעמים בא לי קצת לחוות את עולם הדייטים, הסטוצים והריגושים.
העבודה שלי באמת מעולה מבחינת תנאים ושכר אבל עדיין, היא עבודה של "מבוגרים".
אני מתכנן להתחיל תואר בשנה הבאה ובכוונה מתכנן לעבור לגור בבאר שבע וללמוד שם. כדי להתרחק קצת ולחוות חוויות חדשות. אבל עד אז, השגרה משעממת אותי.
אני אדם אופטימי, שמח בחלקי ויודע שאני דווקא די בר מזל בכל התחומים. אני גם לא זקן באופי שלי. מאוד אנרגטי, קליל ומצחיק.
אבל השגרה הזאת של לקום כל בוקר לעבודה, להיפגש בערב עם החברה ולישון בחדר בבית של ההורים מבאסת אותי קצת.
לדעתכם, זה ישתנה כשאתחיל את התואר? איך אתם הייתם בגילי?
מקווה שהייתי מספיק ברור.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025