היי חברים,
יש לי בת זוג כבר שש שנים. אני אוהב אותה כל כך; היא מרגשת אותי, היא מצחיקה אותי, מכילה אותי וקשובה. אני יודע שאני מהווה לה בית במובן הרגשי והתחושות שאני מתאר הן הדדיות.
עברנו אינספור דברים יחד, עמדנו אחד לצד השניה באושר ובעצב. אנחנו עברנו את השירות הצבאי שלי כלוחם שהיה אינטנסיבי כשכל אחד נמצא בקצה האחר של הארץ ולא התראינו לפעמים גם שבועות ובכל זאת האהבה שלנו רק התעצמה במשך השנים.
הבעיה עבורי היא תחושת המועקה שמלווה אותי מזה הרבה מאוד זמן (למעלה משנה וחצי) והיא נובעת מהעניין שהיא רק הראשונה שלי. אני מרגיש צורך עז שרק גובר במשך הזמן לחוות דברים אחרים גם במובן המיני. היא הראשונה והיחידה שלי במיטה, אני גבר מושך והיא יפהייפיה אמיתית ככה ששנינו מקריבים את זה אחד למען השנייה. אני רואה בה חלק מהעתיד שלי ואני בטוח שנוכל להקים יחד משפחה מדהימה אבל אני יודע שאם נצא לדרך משותפת יחד (חתונה או ילדים) הקשר ביננו יהיה לא בריא כי הוא מגיע מנקודה לא מסופקת בחיי והוא יכול להגמר בצורה מכוערת מאוד, רק שאז זה יהיה עם בית וילדים. חשוב לי לציין שיחסים פתוחים הם לא אפשרות כי אני חושב שזה עלול לפגוע יותר. בקיצור, זו תחושה קשה שמנכרת בי ולא נראה שהיא הולכת לעבור מעצמה.
מה אתם חושבים שאני צריך לעשות?להפרד בעקבות התחושה שלא מרפה או להשאר בעקבות האהבה העצומה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות