לא מסוגלת לשכוח וממשיכה לשנוא אותה

היא הייתה אחת החברות הטובות שלי . מהאנשים שמסתכלים עליהם ולא מצליחים לחשוב עליהם שום דבר רע..ופה טעיתי..הפכתי אותה למלאך,הילדה שתמיד תהיה שם בשבילי ואף פעם לא תבגוד בי נקרא לה לאה. לפני חצי שנה הכרתי בחור נקרא לו עמית. ובדרך כלל קשה לי להיפתח ולהרגיש,ואיתו זה היה אחרת..הוא חיזר וחיזר ואני נפלתי..כמו סתומה. אח שלי במקרה אהב את לאה ועמית היה חבר של אח שלי,וידע על זה .לאה ידעה שאח שלי רוצה אותה אבל לא הייתה מעוניינת. בכל מקרה החלטנו סתם לצאת אנחנו ועוד כמה..ישבנו וכל הזמן למשהו ממש פחדתי שיקרה בניהם משהו,בין לאה ועמית . החששות לא עזבו אותי..היא ילדה נורא יפה,אולי בגלל זה..אבל היא תמיד הייתה תומכת ועוזרת בכל הקשור לעמית..תמיד אמרה שהוא לא הטעם שלה ושהוא מוזר לדעתה. אבל שם..פתאום ראיתי איך היא הסתכלה עליו. שאלתי אותה אחר כך אם הייתה לה סיבה .. היא ענתה שלא והאמנתי. לאט לאט הפסיקו החיזורים של עמית ואני לא התייחסתי . אולי קרה משהו? אבל לא טרחתי לשאול..עברו שבועיים בלי מילה ממנו. והוא בא אלינו לבית הספר כמו תמיד רק שהפעם הוא לא בדיוק חיפש אותי..הלכנו שלושתנו הביתה כי היא מלווה אותי והוא הלך איתנו . וכל הדרך הרגשתי הכי לבד שיש. הם דיברו ואני בצד.. ולא הבנתי מה נסגר. לבסוף הוא הלך לדרכו ועל הפנים שלה..ראו כמה לא בנוח היא הרגישה,כאילו היא הסתירה משהו. שאלתי אם קרה משהו והיא ענתה "לא..הוא פשוט מגעיל אותי קצת" לא בדיוק התייחסתי. פשוט שמחתי שהיא לא מעוניינת. באותו יום אח שלי סיפר לי שעמית רוצה את לאה..ונשבר לי הלב. התקשרתי אליו . הרגשתי שאני חייבת לדעת מה קרה פתאום.. הוא אמר לי "אל תצעקי רק עלי,את לא יודעת את הסיפור המלא". לא הבנתי על מה הוא מדבר ושאלתי למה הכוונה .. והוא ניתק. אח שלי דיבר איתו ועמית החליט לספר לו שלאה באה אליו ובעצמה התחילה איתו. אמרה לו שהיא אוהבת אותו,הם יצאו כמה פעמים..ולא רק זה. היא גם הלכה ואמרה לו דברים מזעזעים עלי..שאני ילדה מגעילה ושכדאי לו לוותר עלי. ועמית זרם תחילה אבל בסוף אמר לה שהוא חבר של אח שלי ואח שלי אוהב אותה. אז הוא לא רוצה לעשות לו את זה . לא רציתי להאמין.. אבל תקשרתי אליה,שאלתי..והיא אמרה שהכל נכון. ניתקתי. יום אחרי צעקתי עליה ואולי הגזמתי..לא דברנו כמה חודשים ולא שמעתי ממנה מילה..אפילו מזל טוב לא קבלתי ביום הולדת.. החלטתי לסלוח לה ואז פגשתי אותה באיזה יום ברחוב..דברנו והחלטנו שמבליגים על הסיפור. ושמחתי..לא יודעת למה ככה סלחתי,אבל אהבתי אותה היא הייתה יקרה לי למרות שהרגשתי הכי נבגדת בעולם..בחיים לא הרגשתי כלכך רע. הלימודים התחילו ולמשהו היא לא דיברה איתי,כאילו היא זאת שכועסת עלי וזו שבריב איתי. ניסיתי כמה פעמים לדבר..אבל כלום. והחלטתי ש..היא יכולה לקפוץ . ואני רואה אותה..ישלה חבר חדש והחיים שלה יפים. ואני לא מבינה למה לי כואב כשאני נפגעתי,ולה טוב..אני לא מצליחה להפסיק לשנוא אותה ולקנא לה. מה לעשות? איך להפסיק?.. סליחה אם חפרתי.