מכירים תהרגשה הזאת, שאתה או את נותנים למישהו/מישהי, ובאמת כי אכפת לכם ממנה או ממנו?
נכון, בתכלס אתם לא מחפשים תמורה, או כל שניה, "תודה רבה", אתם מחפשים נטו שיתן גם מעצמו בשבילכם, כי אתם נותנים לאותו אדם.
עכשיו, שרק אחד הצדדים נותן, לא משנה זוגיות, ידידות, חברים, בכל קשר, שצד אחד נותן את ה100 אחוז שלו, באמת, והצד המקבל לא נותן אפילו את המינימום הנדרש, כחברות(לא זוגיות), בלי קשר לנתינה שלכם, יוצא שרק אתם נקשרים לאותו אדם, אבל הוא בחיים לא אליכם...
עכשיו, לא בא בטענות, זכותו וזכותה, אבל מודה זה פוגע, ואני לא יכול לבוא בטענות, למה את לא מראה שאכפת לך? כי באמת, אני נותן נטו מאכפתיות, אבל מודה, גם אני בן אדם וגם אני רוצה להרגיש שאכפת לה ממני, ולמרות כל זה שאני יודע בידיעה, בהרגשה, זה לא מרגיש... (זה בא לידי ביטוי לדוגמא:בלקחת אותי מובן מאליו, עכשיו לא מחפש את התודה, פשוט כי אני כל מה שעושים לי טוב, אני משתדל לא לקחת מובן מאליו, כי אני רוצה להעריך את הבן אדם, רוצה להרגיש, וואלה זה הדדי, וזה מה שזה לא מרגיש...)
וקשר כזה מרגיש לי שזה תוקע אותי, בידיעה אני למה אני עושה את זה? למה אכפת לי? לה ממש נראה טוב בלעדי, וזה כואב לחשוב את זה, כי למרות זה לי אכפת ועדיין ויהיה אכפת...
אז מה כדאי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025