אוקי , אז לפני כשנה עברתי תקיפה מינית מילד בכיתה. ההתעללות הזו נמשכה כחצי שנה אולי קצת יותר. המשכתי לתפקד ולהתנהג כאילו הכל כרגיל באופן מיידי, אך מבפנים, מבחינה רגשית היה לי מאוד קשה להתמודד... אני כבר לא סומכת על אף אחד. ותקופה ארוכה יכולתי מאוד להירתע ממגע וממש להיבהל אם מישהו נוגע בי כשאיני רואה אותו, ולפעמים אפילו גם שאני מודעת אליו. הדיכאון חולף ובא..בקיצור, אני לא יודעת אם הדברים קשורים האחד לשני, אך מאז אני לא אותו בן אדם.
התרחקתי מרוב הידידים שלי (בנים) ולא יכולתי להגיע למצב של אינטימיות עם מישהו, פשוט לא מסוגלת... אני ישר קופאת.
לפני קצת זמן החלטתי שאני צריכה להתמודד עם החרדה הזו, ושזה היה רק בן אחד.. וזה לא נכון לפסול את כל הבנים בגלל זה. כך התיידדתי שוב עם ילדים שהתרחקתי מהם והתחברתי עם ילדים חדשים.
עכשיו, לפני כמה ימים סתם ידיד שלי שאל אותי אם בא לי לעשות איתו סיבוב בשכונה (חשוב לציין שאני לא מעוניינת בו בשום צורה מעבר לידיד, ואמרתי לו את זה מפורשות כבר בתחילת הידידות) והסכמתי. אז הלכנו לסיבוב באותו היום.. היה מצחיק, הכל טוב ויפה. פתאום כך סתם הוא התחיל לנשק אותי, ניסיתי לדחות אותו ממני ולאחר כמה זמן שהצלחתי... אמרתי לו שאנחנו רק ידידים, ושזה לא במקום בכלל. הוא התחיל ללחוץ עלי.. "נו מה הבעיה שלך לזרום?!" וכל המשפטים האלו שאני כבר מכירה. אמרתי לו בלי לחשוב פעמיים שאני לא רוצה! פשוט ככה לא רוצה. ואז הסתכלתי על השעה באייפון ואמרתי לו שאני חייבת ללכת.. אז הוא לקח לי את האייפון מהיד, ולא נתן לי ללכת... בקיצור מכאן זה המשיך... זה היה פחות חמור מהפעם הקודמת.. זה נגמר בנשיקות ובנגיעות... אבל עדיין אני כבר לא מסוגלת להתמודד. מה אני בובה? אולי אני פשוט צריכה ללמוד לזרום... מה לעשות עם עצמי? איך להמשיך הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות