היי,
אני עולה לכיתה י'.
אני רוב חיי נפגעת ללא הפסקה מאנשים סביבי.
הרבה חברים מזויפים.. כאלו שכיף לך איתם..
אבל לא נשארים לצידך... שוכחים ממך מהר ואתה כמו פיתרון
או בן אדם זמני לבילויים מבחינתם.
קשה לי כבר לשאת את כל ההרגשה הזו.
כל האנשים האלו גורמים לי לחשוב ולהרגיש שאני אשמה ושאני
בן אדם חרא שאף אחד לא יכול להיות בחברתו ואני רק מקשה על אחרים.
נמאס לי לחשוב את זה. אני יודעת שאני ההפך הגמור מזה!
יש לי הרבה כוונות טובות, יש לי לב רחב ואני מנסה לעשות כל מה שאני יכולה
בשביל לעזור, לתמוך, אני משתפת בהרבה דברים שקורים לי את האנשים הקרובים אלי.. לפחות כל אלו שחשבתי שהם קרובים אלי.
ביום אחד, הם נעלמים..... או אומרים שהם לא זוכרים אותי.. רבים על משהו טפשי,
מפסיקים ליצור קשר שגם ככה אני תמיד זו שיוצרת את הקשר, יוזמת פגישות ושיחות. תמיד אני......
גם לאנשים שמעליבים, שוכחים ופוגעים בי אני רוצה שיהיה רק טוב.
זה חלק ממני שהוא גם טוב לפעמים וגם רע.
לפעמים זה שובר אותי שאני כזו...... אולי אם הייתי יותר מניאקית ויודעת
לעמוד על שלי ולפעמים צריך גם להעמיד אנשים קרים ומגעילים במקום...
רק אם לא הייתי מפחדת לפגוע בהם ומקבלת את זה שיש הרבה אנשים קרים, ממורמרים ואגואיסטים.
לפעמים זה מה מרגיש שאני בין היחידים שככה. קשה מאוד למצוא עוד כאלו..
חברי אמת, זה נהפך למשימה כמעט לא אפשרית.
ניסיתי גם במציאות, גם באינטרנט, להכיר חברות של חברות וכו'...
התייאשתי. אני מרגישה מאוד בודדה. לכן אני מנסה ליצור קשרים באינטרנט שכמובן לא הולכים.... אני יודעת שזו לא אשמתי.. אני לא צריכה להרגיש רע. אבל קשה לי לקבל ולהבין את כל הרוע בעולם וכמות האנשים המזויפים פה היא עצומה....
אשמח לעצה, אם מישהו ירצה לדבר, לשתף...
זה יהיה נחמד! תודה שקראתם(:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות