זוגיות. מרגיש יותר ויותר דחוי וטמא.. איך אוכל לחיות חיים דתיים עם נטייה כזאת?

היי שלום לכולם. מרגיש שחייב לפרוק ואולי לקבל גם תובנות. אז ככה אני בן 31 גדלתי בפריפריה למשפחה דתית. אני כל חיי דתי ומשתדל ומתאמץ במה שיכול. לצד זה מרגיש מתוסבך לגבי נטייה מינית. מציין שבגילי לא העזתי מחיי לדבר על זה או כמובן לממש את זה. בעיקרון זה לחיות מגיל מאוד צעיר עם נטייה מינית חזקה כלפי גברים ולצד זה משיכה רומנטית וזוגית ואף התאהבות ושיברון לב מנשים. אבל מרגיש ככל שהזמן עובר ככל שיש לי משברים המח והלב מושכים אותי לכל הפורנוגרפיה וכל המיניות הזו. מרגיש טמא .מחולל. לצד זה כמה לזוגיות עם אישה. בתוך כל זה לא יודע אם ראוי לי להשתדך או לצאת לדייטים עם נשים. יודע שיכול לאהוב ויודע שאם אהיה עם אישה אני שם באמת בכל הלב. אבל מפחיד אותי עיניין המיניות. רוב הפורקן המיני שלי היה כלפי גברים. אמנם גם לנשים(הכוונה באוננות ומעולם לא שכבתי עם אף פרטנר/ית). אבל ככל שהזמן עובר וכל הסביבה הקרובה חברים אחים מתחתנים ומביאים ילדים מרגיש עוד יותר דחוי וטמא. איך אוכל להתחתן ןלהביא ילדים ולחיות חיים דתיים כמו שרוצה בעוד שיש בי צד כזה מזוהם שמרים את הראש כל פעם שחווה משברים. מציין שבאמת כל אדם יחיה את חייו כמו שרוצה. ולא שופט אף אדם או קהילה . זה הרף שלי זה הסטנדרט שלי. ובגלל זה גם נמנעתי מקיום יחסי מין למרות שהיו לי ניסיונות קשים. בגדול הייתי רוצה חוות דעת בעיקר מנשים. מה דעתכן על בחור שיש לו נטייה לא ממומשת או ביסקסואל במידה מסויימת. האם כשיש כימיה וקשר זוגי טוב הייתן פוסלות אדם כמוני. ומה לדעתכם האם כדאי לשתף בת זוג פוטנציאלית ברגשות האלה או לשמור את זה לעצמי. מפחד בעיקר מהפן האינטימי שהציוד לא יעבוד או לחשוב מחשבות על גברים בזמן אקט עם אישה. זה מעסיק אותי ומטריד אותי יותר מתמיד וממש מונע ממני לממש את עצמי בקשר זוגי אמיתי חתונה משפחה וילדים. זה באמת הסיוט של חיי. אם היה אפשרות פשוט לאבד את הזיכרון ולהתחיל הכל מחדש הייתי עושה את זה בשנייה . לצערי זו המציאות שלי. ואדם בוחר אך לחיות את חייו וככה אני רוצה לחיות את חיי עם אישה עם משפחה עם ילדים עם דת. ולכן כל עצה שתנסה עם גברים או לצאת מהארון זה באמת פשוט לא אני. אודה לכל עצה או תובנה.