אז היי לכולם, זה יותר פוסט פריקה ואני לא מצפה להרבה תגובות, רק לקריאה ולהבנה שלכם, אנשים טובים.
אני דניאל, בן 24 מאיזור ירושלים והסביבה.
על פניו, אני נראה אדם רגיל, כמו כל דבר ועניין.
אני עובד, יוצא פה ושם ועושה דברים רגילים.
יצא לי לצאת עם כמה בנות פה ושם ויש אפילו שיאמרו שאני נראה טוב, אבל מה זה בעצם משנה משהו.
אבל מאיפה אני אתחיל… אני פשוט מיואש כבר.
אני עייף מהחיים, מהעבודה, מהשעות הארוכות והמענות, ממירוץ העכברים המטופש, מהצורך לעמוד בסטנדרטים ולרצות אחרים… אני מרגיש שאין לחיים משמעות, שהקיום שלי או של בני אדם אחרים לא שונה מקיום של סלע או בעל חיים כזה או אחר.
לדעתי, אין משמעות לקיום שלנו, הכל זמני והכל מיותר.
אין טעם לסבול במירוץ העכברים של החיים אם בסופו של דבר, שום דבר לא יוצא מזה.
אני מודע לזה שיש אנשים שאני חשוב להם ולכן אני לא רוצה לוותר, נטו ממקום שהוא לא אגואיסטי.
אילו הייתי בודד בעולם והחיסרון שלי לא היה מפריע למישהו, אני חושב שלא הייתי מרגיש רע להיעלם מכאן, כרוח בלב ים.
הלוואי והיו נותנים לי את האפשרות לבחור אם להגיע לעולם הזה או לא.
תודה שקראתם עד לכאן.
דניאל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025