אוקי תודה לכל מי שיעזור לי או אם ניסיון בזה אני ממש יודה על זה
אז תמיד היה לי קל ומוצלח בלימודים לא הייתי צריך יותר מידי בשביל להשיג את מה שילדים אחרים היו משקיעים את כל כולם לפעמים גם בשביל פחות ממה שעשיתי מסיבה אחת אף פעם חא אהבתי ללמוד שנאתי את זה והדבר היחיד שמנע ממני להפסיק ללמוד ולזרוק את זה היה הפחד מעתיד ועבודה נמוכה - מבחינתי זה היה זה או כלום
ובשנתיים האחרונות אני חושב על זה ושום דבר בעתיד הזה לא מדליק בי משהו מרגש או מתלהב מכל העניין בשונה מכמעט כל בנאדם אחר מדכאת אותי המחשבה שעבודה במקום שאני לא אוהב (לא לכתוב לי שאולי אני אוהב את העבודה שלי) רק בתכלס בשביל לחיות ולעבוד בחיים האלה כל כך קשה רק עבור הדברים שמסביב זה לא באמת מלהיב אותי
בשלוש שנים האחרונות אחרי שאני כבר לא ביסודי וגם בלי הילדים שהיו שם 3 שנים שהיו הדבר הכי טוב שקרה לי כשהייתי עם החבר הכי טוב הייתי אצלו עדיפות ראשונה ומה שאני מסתכל על ילדים אחרים בכיתה שהם לא יותר מידי אכפת מהחבר הכי טוב שלהםאני מסתובב ביני לעצמי מידי פעם פוגש ילדים אם אופי שבחיים לא ראיתי קודם עם הילדים הקודמים שהייתי או בכלל מנסה להתחבר אליהם ומתאכזב מהם בין אם הם פתאום מזלזלים בי או סתם בוחרים לשנות פנים ויוצא שהמילים היחידות שאני מוציא הם בשביל לתקשר עם המורים. וגם לפעמים האנשים מהמשפחה מאכזבים (לא אחים או הורים) וכל זה גורם לי כבר לאבד את התקווה הזאת לאיזשהי חברות עם אנשים ולהיות במצב שאני לא סומך על אף אחד לא משנה אם זה בנאדם שאני מכיר מתחילת החיים כמו משפחה
כל זה יוצר לי תמונה שגם אם אני באמת ילך כל הדרך לקרירת עבודה וכל זה אני ירגיש ויהיה לבד בן אם זה זוגיות או חברות אז למה להתאמץ על עבודה בגרות והלימודים שיש לי אם אני ירגיש אותו דבר כמו עכשיו לפחות להיות בבית לא לוקח ממני את היום על מקום ודברים שאני לא אוהב ולא מאמץ אותי נפשית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות