אהלן אנשים, באתי כדי לפרוק ולחפש הזדהות.
מאז שאני זוכר את עצמי תקפו אותי מגרנות, זה היה אחת לחודש, אולי יותר. בצבא זה החמיר ככל הנראה מהסטרס.
עד לפני כשעה לא הבנתי שזה מגרנות בכלל, חשבתי שסתם קמתי בבוקר "הפוך" והייתי מחכה יום יומיים שזה ייעבור, ההרגשה שמלווה אותי עם זה זו הרגשה של התייבשות(למרות שלא הייתי) וחוסר ריכוז קיצוני.
השתחררתי לפני כמה חודשים משירות ארוך בצבא,
היחידה אליה התגייסתי היא יחידה לוחמת ממיינת, יחידה עם תרבות מקצועית גבוהה מאוד. חייל טוב הוא חייל חד שיודע מה הוא עושה.
בצבא החברים צחקו שאני שוקיסט, המפקדים זלזלו, וזה למרות שנתתי את ההכי טוב שלי ועשיתי הכל כדי ליהיות הכי מקצועי שיש. זה פשוט תקף אותי אחת לכמה זמן.
בלילות הייתי מרגיש שמשהו בי לא בסדר, לא הבנתי איך זה הגיוני שאני לומד כל כך הרבה ואני קם בבקרים מסויימים ולא מצליח ליישם שום דבר.
במקום ללכת לטפל בזה, דאגתי להסתיר את זה כי חשבתי שזה נובע מזה שאני באמת לא מקצועי.
פחדתי שייעלו עליי שאני לא באמת מקצועי ויעיפו אותי מהיחידה, הרגשתי נחות לצד החברים וזה למרות שהרגשתי שיש לי קליטה מעולה לחומר חדש.
בעקבות השירות, היום אני מבין שמקצועיות וחדות בעבודה ובכלל זה הדבר שהכי משפיע וישפיע על הערך העצמי שלי.
ולכן אשמח לשמוע מאנשים בכלל ובשנות ה20 בפרט שסובלים ממגרנות, איך הם מנהלים לצד זה אורח חיים אינטנסיבי של קריירה, משפחה, לימודים וכו. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025