שלום לכולם, הייתי בזוגיות של שנה ונפרדנו
לפני כמה ימים. זו הפרידה השניה שלנו, הראשונה הייתה לפני 3 חודשים לחודש והיא קרתה כי רבנו המון, הריבים היו באשמתי כי התנהלתי הרבה מהפחדים שלי וכל דבר קטן ערער אותי. בפרידה הראשונה עשיתי באמת חושבים עם עצמי ועשיתי תהליך רציני עם עצמי גם בשבילו וגם בשבילי כדי שבאמת אוכל להיות בקשר בריא.
חזרנו ובאמת הכל היה טוב וכיף ולמדנו להכיל ולהכיר יותר, אבל תמיד הרגשתי ממנו שאין פה עתיד לקשר, כן היינו בקשר רציני ופגשנו הורים וחברים אבל לא ידעתי אף פעם מה הכוונות שלו, אם אנחנו פה כי כיף ומעבירים את הזמן או כי באמת רואה אותי בתור אישה לחיים, כשכן ניסיתי לזרוק רמיזות על מה יקרה שנגור ביחד או ניסיתי להעלות את הנושא תמיד הוא נלחץ אז פשוט ויתרתי. הוא גר כבר שנה עם שותף ושאלתי אותו לפני כמה ימים אם מתכנן לחתום על עוד שנה על חוזה ואמר שכן כששאלתי מה לגבינו ואם נרצה לעבור לגור ביחד הוא נורא נלחץ ואמר שטוב לו בדירה.
באינסטינקט התרחקתי קצת והוא ישר נתן לי לשמוע מה שרציתי לשמוע אבל מן הסתם זה לא עוזר ופותר את הבעיות. אחרי כמה ימים רציתי לדבר איתו ואמרתי לו שאני כן רואה את עצמי מתקדמת איתו ומרגיש לי שאנחנו צריכים לדבר על זה ואם הוא מרגיש שיש בעיות בקשר אז כמובן נעבוד כדי לפתור אותן והוא פשוט נפרד ממני, אמר שאני לא השתנתי ושעדיף לנו אחד בלי השני.
אני אוהבת אותו וכואב לי שהלך לכיוון כזה כי באמת עשיתי שינוי רציני וחבל שלא ראה את זה, גם באמת רציתי שנעשה שיחה כנה להבין מה כל אחד רוצה ושאם באמת שנינו רואים עתיד אז נחליט ביחד מה זמן נכון לשנינו ששנינו נצא מרוצים
אני לא מצליחה להתנתק מהמחשבה של בא לי שהוא יחזור ויתחרט על הכל ובעיקר רושמת כדי לפרוק ולקבל עצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות