הייתי מאוהבת פעם במישהי מהכיתה וזה היה הרסני ברמות עבורי. אבל בתחילת השנה ירד לי ממנה קצת ופשוט התרחקתי ממנה לגמרי. והנחתי שאני כבר בכלל לא מאוהבת בה. גם אם יצא שהחלפנו מילה לא התרגשתי כמו פעם וכו'.
בזמן האחרון התחלתי לתהות על האם באמת התגברתי עלייה או שרק הדחקתי את כל הרגשות האלה שממש הפחידו אותי.
אחרי זה יצא לי לראות אותה יותר ולהיות קרובה אלייה ואולי להיות מודעת אלייה יותר. בכל פעם שהיא עברה לידי הלב שלי סוג של נעצר לרגע, וגם כשחשבתי שזאת היא. מצאתי את עצמי מסתכלת עלייה פתאום כשהיא עוברת בלי יכולת לשלוט על זה, אני מפתחת רגשות אלייה?
אני גם לא יכולה להיות עצמי כשאני ליד החבורה הקודמת שלי ובמיוחד כשהם איתה (היינו חבורה של כמה בנות והתרחקתי כי עברתי תקופה מזעזעת) אני אוטומטית משדרת חולשה, חוסר אונים, אני ממש מכונסת בעצמי ומרגישה נורא, והדבר היחיד שמעניין אותי שהיא לא תראה אותי ככה, שבטח היא חושבת שאני כמו פעם, במצב המגעיל והחלש שהייתי עד תחילת השנה, אני אומרת לעצמי להתרחק להתרחק להתרחק! אני פשוט חווה את כל המחשבות שאני מתארת לעצמי שהן חשבו עליי אז ועכשיו, וככ מגעיל לי, אני לא משחררת את זה כשאני לידן. כל התקופה הזו הייתה בגלל ששנאתי את הרגשות שלי אלייה והרגשתי שאסור לי להרגיש ככה,
אולי כי הן היו חברות שלי רשמית בתקופה הזו אני מרגישה ככה לידן, הם ראו אותי קורסת אבל בחרו לא להבין כשהתרחקתי, אני מבינה אותן אולי הייתי צריכה לשתף, לא לספר מה קורה רק כשקשה לי אבל פחדתי שאני אצא תלותית.
נמאס לי לשתוק לידן, להרגיש ככה לידן כשהיא איתן ולא איתן.
איך פותרים את המצב הזה, להתרחק הכי קל, אבל די, לא בא לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות