לפני קצת יותר משבעה חודשים עברתי פרידה מאוד קשה וטראומטית. גיליתי שמישהו שאני מכירה ויודע את הסיפור גולש כאן באתר אז אני לא רוצה לחזור על הפרטים, רק אגיד שהוא זרק אותי בצורה הכי מכוערת שאפשר להעלות על הדעת אחרי כמה שנות זוגיות והרבה ממכם אפילו כתבו שנשמע שיש לו בעיות נפשיות ושהוא צריך טיפול ושאתם מצטערים בשבילי שזה מה שעברתי.
בכל מקרה, למרות שכבר עברו כמה חודשים ואני רוצה להמשיך הלאה בחיים שלי, אני מרגישה שהלב שלי אטום. לא מצליחה יותר להתחבר לאנשים ולא מצליחה לסמוך על גברים. אני בעצמי נכנסתי לטיפול פסיכולוגי אחרי הפרידה אבל עדיין אני לא מרגישה שמשהו בפן הזה משתנה. אני כן יותר חזקה, בטוחה בעצמי והצלחתי בערך להעביר את התחושות הקשות שליוו אותי, אבל עדיין בכל הנוגע לזוגיות אני תקועה.
חשבתי שאם אני אחכה אני בסוף אכיר את האדם הנכון שישחרר את כל המחסומים, אבל לא משנה איזה בחורים מקסימים פגשתי -אפילו מישהו שהייתי דלוקה עליו בטירוף פעם- עדיין לא הצלחתי להרגיש אליהם כלום. כלום ושום דבר.
אני כן רוצה להתחיל לצאת, לתת צ'אנס, אבל אני מרגישה שזה לא הוגן כלפי הצד השני שמתחיל כבר להיות מושקע בקשר בזמן שאני לא מצליחה להרגיש שום דבר.
אז השאלה שלי היא האם כדאי להגיד להם שעברתי פרידה קשה ושלוקח לי זמן להפתח? או שלא להגיד כלום? ובאופן כללי איך להתנהל? או שאולי בכל זאת לתת לעצמי עוד זמן להחלים ולהרגע? אני יודעת שמצד אחד 7 חודשים זה לא הרבה אבל אני לא רואה שום התקדמות בהרגשה שלי ואני מפחדת שזה ישאר ככה לעוד תקופה ארוכה ואני כן רוצה בקרוב להכיר בן זוג לחיים.
ובאופן כללי אם יש כאן מישהו/מישהי שחוו דבר דומה אחרי פרידה קשה והצליחו להתגבר על זה, אני אשמח אם תשתפו איך עשיתם את זה.
תודה רבה לכם!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות