.היי
החלום שלי היה להיות רופאה, לצערי עשרה פסיכומטרי שעשיתי לא התקבלתי לרפואה למרות שקיבלתי 730
הוריי מנקי רחובות ואין לי כסף ללמוד בחול, נאלצתי בלית ברירה להתחיל ללמוד כדי להרוויח שכר מכובד ולוותר על החלום של להיות רופאת ילדים.
אני לומדת מדעי המחשב בטכניון פקולטה יוקרתית, אבל מה אני אגיד, אני סובלת כל יום, שונאת מה שאני עושה. עושה הכל כדי לעבור קורסים ובתאכלס לא רואה את עצמי עובדת בזה. יש לי איזשהי תקווה שאולי יום אחד יקרה נס ואני אהיה רופאה, לא יודעת מה עובר לי בראש.
בינתיים קשה לי בלימודים מאוד, נכשלתי בכמה קורסים (וזה משהו טבעי כולם אצלנו נכשלו בחלק מהקורסים). אני רואה אצלי בתואר אנשים מדמיינים משכורות בסוף התואר ומדברים על חברות ומה בחברות מסוימות נותנים תן ביס ואופציות וכל החרא הזה והאמת זה לא מעניין אותי בשיט, אני לא רוצה לעבוד בזה. אני פשוט לומדת למבחנים עוברת וזהו.
ואני כן רואה את עצמי מצליחה בתואר איכשהו אבל אני רואה את הסטודנטים לרפואה ומקנאה, פשוט מקנאה בהם. אני חושבת לעצמי וואו אני הייתי אמורה להיות שם בינהם, עוד 7 שנים הם ילבשו חלוק לבן ויצילו חיים ומה אני אעשה? אתכנת בחברת הייטק ואוכל במסעדות שופוני בתל אביב? באמת שאני לא יודעת מה לעשות, אין לי כסף לעזוב את הלימודים שהשקעתי בהם ולעשות שוב פסיכומטרי בפעם המיליון ולשפר ציונים ואני גם הייתי במצב כבר של ייאוש.
אני הולכת לישון בלילה בתחושת שנאה עצמית, פספוס גדול. הייעוד שלי זה להיות רופאת ילדים, אני רוצה להציל ילדים. זה החלום שלי, ולצערי אני לא מגשימה אותו. אני עייפה ומרוטה כבר מהמחשבות שלא נגמרות שאני במקום הלא נכון ושאני פספוס גדול לאנושות שמפסידים מישהי שיש לה רצון להיות רופאה ולעזור לאחרים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות