היי קוראים לי עדי ואני לא נהנית מהלימודים. אני יודעת שזאת תקופה ושזה יעבור, שבינתיים אני צריכה להתרכז בלימודים ובלהנות אבל זה לא קורה. רגעי האושר שלי בלימודים הם מעטים מידי כדי להתייחס אליהם. קשה לי לקום בבוקר עם המחשבה שאני הולכת ל״שרוף״ עוד יום עד חמש בבית ספר. זה לא שאין לי חברים, יש לי כיביכול. אני פשוט מרגישה שכבר עברתי את השלב הזה של הבגרות ואין לי כוחות לכל הריכילויות המיותרות שבנות מפיצות, לילד שכולן מתלהבות למרות שהוא משחק אותה שהוא לא שם אליהן.
בנוסף, אני כבר יודעת את כל החומר של הבגרות במתמטיקה 5 ואת רוב החומר של פיזיקה וביוטכנולוגיה שאלה מקצועות הבחירה שלי.
אני יודעת שאם אני אפרוש זה פוטנציאל שהלך לפח ושלא תהיה לי את החוויה של התיכון אבל באמת שאין לי מה לעשות בו, הוא לא מועיל לי בדבר.
אני רוצה להיות חופשייה בלי המסגרות או המורות שצועקות עלי או הילדים שמרכלים עלי.
יש עלי המון רכילויות וזה ממש לא מזיז לי.
הגעתי למצב שאיזה ילד אמר ששכבתי איתו ולא אכפת לי שיפיץ את זה, והוא עושה את זה כמו גדול. פשוט לא אכפת לי מהשכבה כי הם כאלה ילדים שכל היום רק מחפשים את הדבר הבא אז למה שאני אספור כאלה ילדים?
מה דעתכם?
מה לעשות?
נשארו לי עוד שלוש שנים ללימודים וכבר מתייאשת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025