לא מצליחה למצוא עבודה, אין לי מוטיבציה ואין לי למי לפרוק

שלום אני חיילת שעושה שבוע שבוע כסמבצ"ית , נשאר לי עוד 10 חודשים לשירות..
בשבוע שאני בבית אני מרגישה בזבוז ודיכאון כי אני פשוט לא מצליחה למצוא עבודה ונמאס לי לשמוע כבר לא (עבדתי כמה פעמים באולם על 4 שולחנות והיו לי כאבי גב בלתי נסבלים ). אני חושבת שיש בי המון יכולות ומוטיבציה להצליח ובאמת שלא אכפת לי לעבוד כל השבוע והרבה שעות כי אני צריכה כסף ... המצב בבית לא משהו בנוסף (אני חיה עם אבא שלי ואחי שהוא מוגבל [אמא שלי נפטרה שהייתי קטנה] ) ולא נעים לי לשבת בבית ולהרגיש תקועה ,הוא נותן הרגשה שאני פשוט לא יצליח בחיים ושנוח לו שאני לא מתפתחת ויושבת בבית וזה מתסכל אותי.. שאני בבית הוא כל היום מבקש ממני לנקות ולהכין אוכל ( אני באמת משתדלת לעזור ומעריכה אותו אבל יש לי גם רצונות) או שסתם שאני יושבת בסלון נוצרים סתם ריבים וויכוחים על שטויות ואני מרגישה לא רצויה ומפריעה , אז יוצא מצב שרוב היום אני תקועה בחדר כדי למנוע את זה ... שהתגייסתי רציתי סגור ובגלל המצב בבית רצו לתת לי יומיות מקוצרות והתעקשתי שלא , שאני רוצה משהו סגור ותורם ככל ההאפשר... אני אוהבת את הצבא ואת התפקיד למרות שהוא לפעמים מחרפן (12 שעות בחדר ) והחברות שם תמיד ביחד בשביל אחת השנייה וכיף .. אני מרגישה שיש לי תעסוקה , אני אוהבת להרגיש מועילה ... וזאת הבעיה פה .. חברות שלי עושות יומיות וגם לא עובדות והן לא מרגישות צורך בזה כמוני .. (חיות על ההורים) ושאני אומרת שאני ממש צריכה הן משיבות לי : "מה הבעיה את עושה שבוע שבוע מה את מחרטטת את פשוט לא מחפשת טוב אנחנו ההינו מוצאות מזמן" אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ... בהתחלה חשבתי על לחתום קבע או קצונה והיום אני פשוט אומרת לעצמי די רוצה להשתחרר ולהתחיל את החיים כי אי אפשר ככה.. הבזבוז הזה פשוט מדכא אותי רוצה כבר למצוא את עצמי .. אולי רשמתי יותר מדי ... אבל הייתי חייבת לפרוק למישהו שלא מכיר אותי... כי אני מרגישה פשוט לא אני ותקועה במצב שלא עושה לי טוב.. והכי עצוב שבבית חוץ מחברים ליציאות שאני בזמן האחרון כבר לא מרגישה מחוברת אליהם ברמה של שיחה ולא רק דיבורים על שטויות או על עצמם .. אז זה קשה קצת מרגיש כאן לבד ושאין כל כך מישהו אמיתי לשתף אותו במה שעובר עליי...תמיד הייתי בן אדם חזק ,שורד ומחייך ומראה אופטימיות .. אבל בפנים אני מאוד מבולבלת , עצובה וקצת חסרת בטחון לאחרונה.. לא מוצאת את הבן אדם שיקשיב לי שיהיה בשבילי ... באמת שיש לי הרבה מה לתת .. פשוט לא מוצאת את עצמי ואני תמיד הייתי בשביל כולם.. וזה נורא קשה ועצוב להרגיש ככה כי זה לא אופייני לי.. לא יודעת במה זה יעזור.. אבל קצת הוקל לי לפרוק..