אז כחיילת שירתתי בתור לוחמת , סיימתי שירות מלא אך היו לי כמובן עליות ומורדות בשירות בעיקר מבחינה חברתית מידי פעם מקצועית לא היו בעיות כלשהם . הרגשתי תמיד שלא מיציתי והייתי רוצה לעשות קצת יותר מאז השחרור, ותמיד הייתה לי אכזבה פנימית שאני לא עושה מילואים בפועל למרות שאני "רשומה" כחלק ממערך המילואים ובתכלס מי רוצה וחושב בכלל לעשות מילואים אחרי השחרור.
כנראה שזאת הדרך של המערכת להוציא אותך בלי להתעסק בבירוקרטיות מיותרות ומטריחות.
אף פעם לא דיברתי על זה ודיי התכחשתי לזה וחשבתי שזה יעבור לי עם הזמן אבל זה הציק לי כי לקחתי את התקופת זמן של השירות ברצינות , ואז בסופו של דבר התחושה היא שזרקו אותי ובגדול אין שום הערכה.
אני הגשתי פעם אחת לפני כמה שנים טופס 55 שבסוף התברר שהוא הוגש ריק איכשהו מבדיקה שעשיתי שנתיים לאחר שהגשתי ואולי בגלל זה הוא נשאר "בטיפול" כל כך הרבה זמן אבל אני בספק שגם בלי קשר מישהו היה מתייחס לזה ברצינות,הרי הם יכלו לשלוח פידבק שהטופס נשלח ריק .
וכמובן המלחמה וכל הגיוס ההמוני שגם לזה לא גויסתי מן הסתם כי אני לא משרתת מילואים פעילה , הקפיצה לי את זה בחזרה ועוד יותר גרמה לי לתחושה רעה, ואפילו קצת כעס ואכזבה ומחשבות על מה לא עשיתי בסדר שהחליטו לדלג עליי. ואני לא מבינה את עצמי הרי אני אדם מבוגר עברו המון שנים מאז מעל 5 , למה שזה יפריע לי עד כדי כך ? והעניין הוא שזה לא רק בתקופת המלחמה זה תמיד היה שם במחשבות שלי.
זה ישמע נורא אבל העובדה שהמערכת סוג של זרקה אותי גורמת לי להרגיש שכל השנים היו לחינם , ואל תבינו אותי לא נכון זה היה סיפוק וכבוד אדיר עבורי , אבל תמיד ישאר לי חור כמו תחושה שלא סיימתי משהו עד הסוף .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות