החיים שלי תותים. יש לי בעל אוהב ותומך, עבודה באווירה נעימה ושמתגמלת יפה, מספיק חיי חברה לצד מספיק פרטיות, הורים נהדרים ומשפחה מורחבת שמחה וחמה, ואפילו כמה חיות מחמד שובבות. אבל אני ממורמרת. אני קמה בכל בוקר עם פרצוף ט' באב, הולכת לעבודה בתחושת ריקנות, חוזרת הביתה ומתחילה להפגיז את בן הזוג במרמור שלי (הערות עוקצניות, תלונות, קטנוניות, דרישות ומטלות למיניהן), תוך שאני כועסת על עצמי כל הזמן ומרגישה גוש בגרון. אני אוהבת אותו והוא נקודת האור הכי בהירה בחיים שלי, אבל אני כל כך פוחדת שהוא יעזוב אותי ביום אחד כי ימצא מישהי יותר עליזה ושמעריכה את החיים יותר. אני חולמת על חיים במדינה אחרת, לצדו, אבל רחוק מכל מה ומי שאנחנו מכירים, באקלים יותר קר, קפוא, שמחייב אותנו להתחבק כל הזמן. אני לא יודעת אם זה קשור, אבל יש לי גם בעיית משקל. אומרים לי שאני לא שמנה, אבל אני מספיק גדולה בשביל להרגיש "צמיגים" כשאני יושבת, להתבייש ללבוש גופיות ולצאת מכל חנות בגדים בדמעות. אני מנסה לאכול נכון אבל בכל פעם נכנעת לנשנושים כאלה ואחרים, אני מנסה לעשות פעילות גופנית לפחות פעמיים בשבוע, אבל כל פעם גורמת לי לרצות לבכות כי אני מרגישה כמו נמושה שלא יכולה להתמיד בקצת פעילות גופנית כמו שצריך. כל דבר שאני עושה נגמר בכישלון, או לפחות לא בהצלחה. אני לא מתמידה בכלום, אני עצלנית שאין כמותה, אבל בעיקר ממורמרת ומתוסכלת מהחיים. בת 25 ורוצה כבר להיות בפנסיה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025