שלום.
אני וחברה שלי נפרדנו לאחר קשר של כמעט שנתיים.
למרות שיש בנינו אהבה גדולה, ומהרגע הראשון היינו בטוחים שאנחנו זה לתמיד, הבנו שאנחנו נמצאים במקומות שונים מדי בחיים ואנחנו לא מצליחים לגשר על הפער.
בשבילי זה היה הקשר הראשון, החברה הראשונה, הפרידה הראשונה.
מאז הפרידה אני מרגיש טוב יותר עם עצמי אבל מאוד מבולבל. אני פוחד שהיא פגועה ושכואב לה, אני רוצה שיהיה לה טוב ואני לא רוצה לחשוב שהיא יושבת בבית ומתאבלת עליי.
גם הקטע של הקנאה קצת קשה לי - אני יודע שיש מישהו שהיה לה איזה חיבור איתו, והמחשבה שהוא עכשיו מתחיל איתה ומנסה לעשות איתה משהו מטריפה אותי. להעיר? לקרוע אותו מכות? חח קשה לי להשאר אדיש לזה
היא מתקשרת אליי מדי פעם. השיחות האלה גורמות לי להרגיש עוד יותר מבולבל ואני יודע שעדיף לנתק קשר לגמרי לתקופה מסוימת כדי להתגבר. אבל אני מרגיש שבכל פעם שאני רומז את זה היא נעלבת ממני מאוד. היא בוכה לפעמים בטלפון וזה שובר לי את הלב. אני באמת אוהב אותה עדיין ונורא קשה לי לחשוב שהיא עצובה ואני רוצה לדעת איך להתנהל כדי להקל עליה את הפרידה.
אמנם להיפרד הייתה החלטה של שנינו, אבל אני יודע שאני הייתי צריך את זה יותר, וחיפשתי את הפתח יציאה הזה, לכן יש לי הרבה רגשות אשם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות