ביטחון עצמי; חוששת שהתנהגות וחשיבה כמו שלי לא ניתן לשנות, או שאפשרי?

כבר זמן מה שאני רוצה לעלות את השאלה שלי פה ואני מתחילה בכתיבת השאלה ומגלה שהיא ארוכה מדי, אנסה לתמצת ככל יכולתי.
לפני זמן מה אחד מהממונים עלי בעבודה ביקש כי אקח אחריות על תחום מסוים ואנהל עוד שתיים שנמצאות איתי באותו התפקיד. חששתי מזה והחלטתי כי אין כאן ממונה ואנחנו מסתדרות מצוין כפי שהיה עד כה שזה קשר חברי ועבודה משותפת וכאשר נתקלתי בבעיה פניתי לאותו ממונה. אני מבינה שהוא העביר את הסמכות אלי כי אני הוותיקה ומכירה היטב את העבודה וגם כי לא על כל בעיה אפנה אליו ואנסה להתמודד בעצמי ולהגיע לפתרון והחלטות וגם כדי לתפעל את העובדות הנוספות.
אני לא מסוגלת לעשות את זה. מימיי לא תפעלתי או נתתי הוראות ולא לקחתי פיקוד/אחריות.
מאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי ניהלה אותי. היא החליטה בשבילי גם בפרטים הקטנים כמו מה ללבוש ואיך להתאפר ואיזה בושם אשפריץ עלי. כשרציתי משהו שאני בחרתי היא הייתה מעקמת פרצוף אם זה לא היה נראה לה ואומרת שכשארוויח בעצמי אקנה לי מה שאני רוצה. ברבות השנים התחלתי להרוויח בעצמי ומצאתי את עצמי מבזבזת הון רק על מה שאני רוצה וזה היה נראה רע כי כשהייתי נכנסת לחנות הייתי מעמיסה מוצרים וחלק מחזירה למדף כי זה לא נכון לקנות וחלק משאירה בסל ושוב חוזרת אל המוצרים שרציתי מלכתחילה ומתלבטת למשך זמן רב ולבסוף קונה כמעט את הכל. מצאתי את עצמי בחובות ובמינוסים נוראיים כי לא ידעתי להתנהל נכון עם הכסף ולא יכולתי להתאפק למשכורת הבאה. נכון להיום נרגעתי והדבר שעוצר אותי הוא החוויה הקשה שעברתי עם הבנק כשהייתי בחובות איומים.
אמא שלי גם "עזרה" לי בבחירת בני זוג ודאגה שאפרד מהחבר שלא היה נראה לה ובטענה "כצופה מן הצד אני רואה מה שאת לא רואה" ולכן סמכתי עליה.
יש לי גם אבא שהוא נשמה טובה שקולו לא מושמע בבית כי אמא שלי היא הדומיננטית וכדי לא לריב הוא לא מתערב בהחלטות שלה. הפסיכולוג שהלכתי אליו בעבר אמר לי שזו הסיבה שאני נמשכת לגברים מבוגרים ממני כי אני מחפשת מצד אחד אבא ומצד שני אין לי את הביטחון העצמי לדאוג לעצמי וגבר מבוגר ידאג לי.
כיום יש לי בן זוג כבר מס' שנים והוא מבוגר ממני ב- 13 שנים ומבלי שאספר לו הוא מודע לבעיה הזו אצלי והוא יודע שאני תלותית ונאיבית ולשמחתי הוא לא מנצל זאת ולאט לאט עוזר לי בבניית ביטחון עצמי אם זה במצבים אינטימיים ואם זה בקבלת החלטות. הוא נותן את דעתו כמובן, אבל תמיד עומד מאחורי ההחלטה הסופית שלי ואם אני מפקפקת ופונה אליו שהוא ייתן את הטון הוא לא נגרר לכך ובצורה אלגנטית ממלא אותי בביטחון ועוזר לי להגיע להחלטה שגם אני שותפה לה. הוא פשוט מדהים!

אני מבינה את כל המורכבות שבדבר, אני כותבת כאן כי אני חוששת שהתנהגות וחשיבה כמו שלי לא ניתן לשנות. האם כן אפשר להשתנות? אם כן, איך?