אנשים יגידו שהיא לא שווה את זה, ולא מגיע לה... אז למה אני דפוק?

שלום לכולם, שמי נדב. אני בן 20 ומשרת בשירות קרבי כלוחם.
אני באתי לכתוב פה מכיוון שיש פה הרבה אנשים ממש אחלה ואני רואה כמה עוזרים פה, ותכלס.. אני די שבור כבר, ואני לא יודע לאיפה לפנות..
אז ככה..
לפני שלוש שנים, הכרתי את אהבת חיי.
התאהבנו כל כך, היה לנו כל כך טוב.
נקרא ל - ר'. ר' הייתה דכאונית, עברה הרבה התעללויות והצקות בבתי הספר שהייתה בהם, ולא היה לה חברות חוץ מאחת.
מה שעוד גרם לי להימשך להיות איתה.. במשך כל הקשר הייתי מקריב את החיים שלי בשביל שיהיה לה חיי חברה כל יום, שתצא לראות עולם, לרגש אותה כל פעם מחדש עד דמעות ולהישאר ער לילות שלמים עד שתצא מהדיכאון ומהייסורים שעברו עלייה.
ר' הייתה לוקחת תקופה לא קצרה גלולות נגד דיכאון.. אני הייתי המערכת יחסים הראשונה שלה, והסקס הראשון שלה, לפני זה היה רק סטוצים.. אך רק איתי היא שכבה לראשונה.
היא אהבה אותי כל כך, המשפחה שלה כל כך שמחה שהייתי איתה ושמרתי עליה, ותמיד סמכו עליי, לקחו אותי לכל אירוע משפחתי, לכל הלוויה ואזכרה, כי ידעו שאני טוב לה ומגן עליה מכל רע.
ר' הייתה ילדותית, אני בן 20 והיא כיום בת 18. אני באמת לא יודע איך לתאר במילים כמה אהבה הייתה בינינו. פשוט אין.
היינו ביחד כשלוש שנים כמעט, ובסוף גיליתי שהיא בגדה בי בזמן השירות שלי. אני נשברתי, התרסקתי, הרגשתי שהשמיים התהפכו והעולם שלי קורס לאט לאט.
נכנסתי לדיכאון קשה.. הרגשתי פשוט סכין עמוקה שנכנסה לי עמוק בחזה ולא יוצאת..
ועוד הייתי צריך לחזור לצבא אחרי זה, ככה שזה השתלב יופי עם החרא שהייתי חווה ביום יום בשטחים ובעזה.
עברו כמה חודשים, ומלחמת צוק איתן פרצה.
המלחמה הייתה אינטסיבית וקשה, מה שמאוד עזר לי לשכוח אותה קצת.
אבל פתאום משום מקום קיבלתי הודעה ממנה בוואטצפ..
היא התחילה לכתוב לי כמה היא דואגת לי, וכמה היא מתגעגעת וקשה לה.
מצד אחד התרגשתי כל כך, סוף סוף אני שומע מהאקסית שלי.. אבל מצד שני זה שבר אותי.
אמרתי לה שאני מאוד מודה לה על הדאגה, אבל אני מבקש ממנה שבשבילי ובשבילה שתפסיק לכתוב ושתמשיך בחייה.
עבר יום, והיא שוב כתבה.. ושוב.. ושוב.. ושוב..
עד שנשברתי, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי וזה הרג אותי מבפנים, אולי מהגעגוע אולי מהלהט של הרגע כתבתי לה שאני אוהב אותה גם.. ולפני שנכנסתי לעזה התקשרתי אליה, והיא בכתה בלי סוף ואמרה כמה היא לא יכולה בלעדיי וכמה היא אוהבת אותי ומתגעגעת.. בכתה במשך 40 דקות.. אמרתי לה שאני אגיע הביתה שהמלחמה תגמר וניפגש שוב.
ניפגשנו, התחלתי לספר לה מה חוויתי במלחמה, ובשלב מסויים היא דפקה לי נשיקה ארוכה. ואני לא יודע כמה זה היה חכם.. אבל סיימנו את הערב במיטה שלי.
היא בכתה כמה היא רוצה אותי ולא יכולה בלעדיי, והתחננה שנחזור, ו.. הסכמתי. אני לא יודע למה.
היא הייתה מאושרת, היה לנו כיף ביחד.. לפחות לשבועיים המסכנים שהיינו ביחד.
אני הבהרתי לה שאני לא סומך עליה, שלא תתפלא אם אתעצבן אם פתאום תקבל סמס או שיחה.
ואיזה הפתעה..
טיילתי עם הכלב שלי ב 11 בלילה, ופתאום אני רואה אותה ברכב של המנהל עבודה שלה (28) מסיע אותה הביתה מהעבודה.. לא דבר חריג, הוא מחזיר את כל המלצרים הביתה..
אני השתגעתי, הייתה לי תחושת בטן נוראית, רצתי ממש מהר לבית, ( לא ציינתי אבל היא שכנה שלי ) שמתי את הכלב ורצתי לבית שלה.
ואז ראיתי שהמכוניות של ההורים לא בבית.. האוטו שלו מחנה בחוץ ויש אור בחדר שלה..
ראיתי שחור בעיינים.
רצתי לדלת, דפקתי כמו מטורף, בפעמון, צעקתי שיפתחו, ופתאום אחרי עשר דקות הדלת נפתחת.
הוא פותח, מנסה להרגיע אותי, אומר שהוא לא פתח כי ר' פחדה מהתגובה שלי, והוא פה רק כדי לקחת תפריט ששכחה אצלה בבית כדי לשנן את התפריט לעבודה.. ( התפריט יושב אצלה בחדר כבר חודשיים ).
אני כל כך הייתי בזעם מפחיד, כל כך רעדתי מעצבים, ופשוט העפתי אותי בלי לחשוב פעמיים מהבית. ובצרחות. מה שממש דיכא אותי.. כי אני לא בנאדם אלים או צועק..
התעצבנתי עלייה, אמרתי לה:" זהו ? מאושרת ? עשית את שלך, שברת אותי פעמיים והפעם מול העיינים שלי.. אני ממש מודה לך, כיף לחזור מהמלחמה לחוויות כאלה.."
מאז היא לא דיברה איתי, לא התנצלה לא כלום..
לא אמרתי.. אבל בזמן שלא היינו ביחד היא שכבה עם לא מעט בנים שהם די מגעילים באופי שלהם וידוע שהם לא מחפשים קשר רציני.. היא התחילה לעשן המון והדיבור שלה נהיה יותר וולגרי..
עברו כמה חודשים,
אני בצבא, ומנסה להתאושש עם הזמן..
אני כבר רואה מה הולך איתה כי לצערי היא שכנה שלי.. בנים באים אליה בלי סוף שיש לה בית ריק, עושה שטויות עם חברה שלה שהיא ממש על הפנים.. ( מעשנת סמים, שכבה עם מאות גברים, ילדה קטנה ולא בריאה בנפשה.. )
והיא לצערי החברה היחידה והיא מאוד מאוד מאוד משפיעה עלייה.
אני משתגע...
אני בנאדם שנראה טוב מאוד, ובנות מתחילות איתי הרבה.. אבל אני תמיד סגור לקשרים חדשים, אני לא מתרגש כמו פעם.. והיא ? שכבה בלי סוף..
אני בדיכאון שאני חוזר הביתה מהמחשבה שהיא גרה לידי והמחשבות של מה היא עושה ומה שלומה..
אני משתגע מדאגות, אני כל כך פוחד עליה. אבל למה ? למה זה מגיע לבנאדם כזה ? שניפץ אותי ולקח לי שלוש שנים מהחיים וזרק אותם לפח ?
אנשים יגידו שהיא לא שווה את זה .. ולא מגיע לה.. אז למה אני דפוק ?
אני תמיד חושב לעצמי.. היא תתקשר מתישהו ? תשלח הודעה.. היא חושבת עליי בכלל ?
אתמול נסעתי עם האוטו ובמקרה היא ישבה עם החברה שלה ליד איזה פארק שעברתי בו והיא דפקה לי מבט ארוך..
למה אני חושב על זה בכלל ? היא כבר בטח מצאה לה מישהו וטוב לה..
מה יש לי.. למה אני צריך את זה..
בבקשה אנשים, אני מת לצאת מזה, אני חייב עצות ..
הרבה הרבה תודה ויום טוב .