בגיל 13 הייתי בזוגיות עם גבר בן 50! עכשיו כשנפרדנו לא מסוגלת להתמודד עם החיים...

גדלתי בקהילה החרדית אז לא ממש היו בחורים. מישהו שטען שהוא בן שלושים+ התחיל איתי ונהיה הבן זוג שלי. כעבור שנה וחצי סיפר לי את גילו האמיתי.
הייתי חרדייה וממש לא הבנתי שהבן אדם פדופיל. לא יכלתי לספר לאף אחד עליו ולדעת מה נורמלי במקום בו נמצאתי כי פחדתי להסתבך (אסור חברים). מצאתי בו כאוזן קשבת, בן אדם מגניב, חבר...

המשפחה הייתה כלפיי אלימה. ופעם אחת אלימה מידיי בגיל 15 וברחתי אליו כי לא היה לי לאיפה ללכת.
אז מגיל 15 עד עכשיו גרתי אצלו.
הוא הרחיק אותי מהמשפחה, מהחברים, היה בן אדם אדיב ונחמד אבל קצת התחיל להפחיד אותי עם הזמן. לא נתן לי לעבוד או לעשות צבא.
נהייתי תלותית בו לחלוטין. הוא אמר שהוא יפתח לי עסק אז לא ממש צריכה ללמוד. אז לא צריך לסיים תיכון.

אני רוצה שתבינו. הייתי ילדה. לא גדלתי עם בנים. בלי ידע והמון תמימות. כיום אני מתחרטת שתיקשרתי איתו בכלל. לא הבנתי מה אני עושה. הייתי עם הורים אלימים ולא היה לי לאן ללכת. המשפחה שלו ידעו שאני בת זוגתו וידעו את גילי וקיבלו אותי בזרועות פתוחות בכל זאת אז זה נתן לי עוד יותר להאמין שזה בסדר. וסוף סוף משפחה אמיתית.

כשהוא היה כועס עליי כ"כ פחדתי עד שהייתי עושה קצת פיפי על עצמי ועל סף התעלפות. הוא היה אלים מילולית כלפיי אך לא פיזית פגע בי אבל שבר דברים קרוב אליי וכו'.. הוא כל הזמן היה מקטין אותי ואומר לי במילים אחרות שאני אפס לידו.

התחלתי לחיות סוף סוף בגיל 20 לדבר על המצב ולפתוח את הפה (בקושי רב. הייתי בלי חיי חברה ורחוקה ממשפחתי. והוא גם הקשה עליי) והבנתי שזה לא סתם גרוע הקשר אלא שזה נבזי. ..רציתי להתחיל להרגיש עצמאות אז החלטתי לעשות תיאוריה. הוא הסיע אותי למבחן ופתאום כשהגענו התחיל לצעוק עליי שאני מטומטמת ושאני לא יעבור.פתאום! לא יודעת למה! בלי סיבה. נכנסתי בדמעות למבחן ונכשלתי.

כרגע אנחנו נפרדים ואני לא יודעת איך להתמודד ריגשית, נפשית וכלכלית.
התחלתי טיפול פסיכולוגי וגם הוריי. אך בעקבות האלימות אני לא רוצה לגור איתם. חברה שלי רוצה אותי בתור שותפה ואני רוצה לגור איתה. אבל לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני רוצה ללמוד! אז איך אממן את עצמי וגם אלמד?

הוא היה הבן אדם היחיד שהיה לי עד כה. החבר הכי טוב שלי. וכשלא היה לי משפחה, כל השנים האלו היה רק הוא והמשפחה שלו. לא יודעת מה עושים. לא יודעת איך עובדים. לא עשיתי תיכון. מדוכאת.

צריכה עזרה :( אני מצטערת על הקשר איתו ומנסה לקום ולהתקדם. אבל לא יודעת איך קמים. איך מתנתקים רגשית? מרגישה מנוצלת. מושפלת. איך להתקיים כלכלית? האם לחזור? רק אותו הכרתי. אגב כשהתחלנו בתהליכי פרידה הוא אמר לי "לא היית בתולה כשהכרנו...היית פתוחה" אני בשוק ומזועזעת ממנו. לא מעקלת אותו בכלל.