נולדה לי בת לפני כחודש ומרגישה שאני ובן זוגי לא נישאר ביחד עוד הרבה, להיפרד?

שלום, אני בת 22 ובן זוגי בן 33, אנחנו ביחד כ3.5 שנים.
בהתחלה בכלל לא רציתי להיכנס לקשר איתו, אבל הוא לא נתן לי אפשרות לצאת משם. הוא היה מאיים שיתאבד אם אעזוב, ונהיה אובססיבי.. החיים שלו לא קלים וממש לא רציתי להיכנס לזה (הוא גרוש עם ילד). לצערי הייתי אז חלשת אופי כנראה, וויתרתי, ולאט לאט התחלתי להתאהב בו... היום אנחנו חיים ביחד לא נשואים ולפני כחודש נולדה לנו ילדה מתוקה.
כשעוד הייתי בהריון הוא רק חיכה שהיא תבוא, היה קורא לה בשמות חיבה חמודים, היה מפנק אותי מאוד והבטיח שלאחר שהיא תבוא לעולם הוא יחזור מהעבודה מוקדם כדי לעזור (הוא עצמאי), אך מהרגע שהיא יצאה לעולם- אני כל היום איתה לבד בבית, לא ממש מוצאת זמן לנקות או לבשל כי החודש הראשון זה רק להניק, להרגיע אותה, להחליף לה, להניק שוב.. בקושי ישנה... כשהיא ישנה קצת אני מסדרת משהו בבית עד שהיא שוב מתחילה לבכות.. והוא חוזר מהעבודה כל יום ב9 בערב בערך. ואז מתחילים העצבים..
מתעצבן שלא ניקיתי את הבית, מתעצבן שלא בישלתי לו, מתעצבן שלא הספקתי לעשות כלום בבית. הוא חושב שחופשת לידה זו חופשה אמיתית אבל לא מבין שאני בקושי מצליחה להתקלח במהלך היום או לעשות דברים בסיסיים אחרים שיכולתי לעשות לפני שהיא נולדה. הכל סובב סביבה.
השבוע הכנתי משהו לאכול והוא התעצבן שזה לא טוב מה שהכנתי.. ואז כבר ממש התעצבנתי עליו. גם מכינים לו וגם מתלונן! שיאכל בחוץ וזהו.! לפעמים הוא מתעצבן מאוד על דברים כלכך קטנים.. ומתעצבן כלכך חזק. אני מפחדת שיום יבוא והוא יפגע בי או בילדה מרוב עצבים.
הוא מבטיח מליון דברים ולא מקיים כלום, אני כבר משתגעת ממנו.. ואם אני משתגעת עכשיו אז אני לא יודעת מה יהיה עוד כמה שנים..
לפעמים אני ממש רוצה להיפרד ממנו ולא אכפת לי לגדל את הילדה שלי לבד. בכל מקרה אני מגדלת אותה לבד... רק שהפעם לא יהיו לי צעקות ועצבים בערב כי לא הכנתי אוכל!
הוא אומר שהוא מפרנס את הבית ואני צריכה לנקות ולבשל, אבל אני בעצמי לא אוכלת כלום במהלך היום, ולא מספיקה לעשות כלום, חוץ מזה, אני לא עקרת בית.
אוף רק רציתי לפרוק קצת עצבים. ככל הנראה אני אתן לזה עוד קצת זמן עד שאני אתפוצץ נפשית לגמריי... אולי עוד יש סיכוי שהוא ישתנה קצת לטובה...
אבל.. מה אתם הייתם עושים? נפרדים? מחכים? נשארים?