יש שיר של אתניקס,
שיר יפה שקוראים לו "כי החיים כל כך יפים".
ולפעמים אני תוהה לעצמי,
האם זה באמת כך? מה כ"כ יפה בחיים האלו?
אני לפעמים מאוד אוהב את החיים האלה,
אבל לפעמים אני מרגיש פשוט אבוד :(
יש איזה תפקיד שאני רוצה לעשות בצבא (אני כרגע בי"ב), ויש לי בעיות עם הצבא בנוגע לזה (הוא לא כ"כ נותן לי את זה...)
יש לי הורים שעושים לי לעיתים קרובות את המוות,
הם ממש מרגיזים אותי ברוב המקרים.
יש לי אכזבה מעצמי,
יש לי חששות מהעתיד, מה יהיה? איך אני אוכל להתפרנס בכבוד? עד מתי אני אמשיך להיות בודד?
ומנגד,
יש את ההנאות הרגעיות האלו.
משהו כיף עם חברים,
רגעים מסוימים שבהם אני מאושר,
אבל אז שוב, חוזר הדאון הזה...
הרבה פעמים אני מרגיש אבוד וחסר שליטה על החיים שלי.
אני אדם חכם (זה מה שאומרים), אני אוציא בגרות טובה,
יש לי נתוני איכות גבוהים בצה"ל (למרות שמצד שני יש לי פרופיל נפשי).
אני ברוב הזמן מחויך כלפי חוץ,
הרבה אנשים אומרים לי שהלוואי והם היו שמחים כמוני,
אבל זה כלפי חוץ...
מבפנים רע לי, אני לא מרגיש שטוב לי.
חסר לי משהו ואין לי מושג מה!
אני מרגיש שכולנו לפעמים חיים לפי חוקים לא כתובים,
במחזוריות משעממת.
חסר לי אושר בכל הסיפור הזה.
הרבה פעמים אני כועס על עצמי, כועס על דברים שעשיתי ושלא עשיתי.
הרבה פעמים אני מרגיש שאני חי, אבל לא חי באמת...
לפעמים אני מרגיש שאני סוג של מכונה... חסר לי משהו.
אני מודאג מהעתיד, מהמון אי ודאויות שסובבות סביבי,
אני מרגיש שאין לי שליטה מלאה על החיים שלי.
ושוב, יש את רגעי האושר האלה, הרגעים שאתה לא רוצה שהם יגמרו.
הרגעים שבהם אתה מאושר ואתה פשוט לא חושב.
ואז הם חולפים, וחוזרת ההרגשה הלא טובה.
מצטער על הים של המלל,
זאת הייתה פריקה, ואם למישהו יש משהו לומר,
אז הוא מוזמן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות