אני אדם מאוד סדיסטי לצפות בכאב של אנשים ולגרום לו מאוד מספק אותי אני לא יודעת למה אבל יש משהו בבן אדם סובל שמקסים אותי.בדרך כלל אני חסרת רגשות ויש בי ריקנות תמידית מין קיפאון כזה שאני לא בדיוק יודעת איך להסביר או לתאר במילים.אני חושבת שאני קצץ שונה מרוב האנשים אין לי רצון לחברים או לאמפתיה מהם רוב הזמן אנשים הם בובות ברקע שאני נהנת לשחק איתם ולתמרן אותם.פעם אחת יצרתי סיטואציה שהכניסה את חברה שלי לפאניקה (התחזות אליה באתרי סטוצים,פרסום כתובת הבית שלה ופלאפון שגרמו להטרדות,איומים בשם בדוי) והיא ניסתה לברר מי עושה לה כל מיני דברים ואני שאבתי הנאה מהעובדה שהיא באמת מנסה לראות מי זה וזאת בעצם הייתי אני מאוד נהנתי מהכאב שלה.יש לי עוד שעשועים בסגנון כמו לגנוב מחנויות,לשרוף מידי פעם צעיפים,ספרים.יש לי תקופות כאלה שאני בשיא של היצירתיות שלי ואז אני מצליחה לפגוע בהרבה אנשים אבל יש תקופות של יובש שהיצר הסדיסטי שלי לא בא על סיפוקו ואז הריקנות והשיעמום התמידי ממש 'הורגים' אותי.בגלל השיעמום התמידי הזה והחוסר חרטה שלי והסדיסטיות עוברת לי בראש כמעט באופן תמידי המחשבה על איך זה יכול להיות לרצוח אדם איך זה יכול להרגיש אגדי..יש משהו בפעולה הזאת שמאוד מושך אותי אני לא יודעת אפילו לתאר במילים כמה שאני רוצה לעשות מעשה-אני יודעת שאני אתפס ישר בגלל זה אני לא עושה כלום למרות שהראש שלי מתחיל בזמן פנטזיות לחשוב על דרכים מתוחכמות לצאת מרצח ולהפיל את זה על אדם אחר.
השאלה היא איך אפשר בכל זאת לספק יצרים סדיסטיים מבלי להגיע למצב שאני אמצא את עצמי מאחורי הסורגים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות