מרגיש שהחיים נפלו עליי, איך לקום ולאסוף את השברים?

שלום לכולם,
אז ככה בהמשך לכותרת שרשמתי,
אספר על עצמי שאני נמצא ברגע שפל בחיי ואני לא יודע איך לצאת מהדיכאון שאופף אותי לאחרונה.
לפני כחודש וחצי בערך פיטרו אותי ממקום עבודתי שבו עבדתי מעל שנה.
ומאותו רגע ידעתי שאני חוזר 10 צעדים לאחור ואני הולך לשבת בבית כעת תקופה ארוכה.
עד שמצאתי את מקום העבודה הזה והצלחתי להחזיק בו מעמד מעל שנה הגיע הרגע שממנו חששתי ופוטרתי.
הסיבות לא חשובות כרגע אבל ידעתי שאם הרגע הזה יגיע אני הולך להכנס לתקופה חשוכה שכבר חוויתי אותה בעברי לפני שהתקבלתי למקום הזה.
ולצערי אכן צדקתי.
לפני כ-4 שנים וחצי שוחררתי מצה"ל ולמעשה מאז אני רק מחפש את עצמי ולא מוצא כיוון בחיי כמו שאר האנשים הנורמאליים שמקיפים אותי.
אני טיפוס לא הכי חברותי וחסר חברים בחיי היומיום שלי.
וחוץ מהמשפחה הקרובה שלי שאני נמצא איתם בקשר של און ואוף
אין לי אף אחר בחיי בכדי להישען עליו ולחלוק איתו את הבעיות שאני עובר בחיי.
עם המשפחה שלי אני כל הזמן נמצא בריבים והם די שונאים אותי
וכל הזמן הם רק מייחלים לרגע שאעוף מהבית ואצא להם מהחיים.
זה לא שאני איזה רוצח סדרתי או עבריין נמלט.
בסה"כ אני לא מסכים איתם על הרבה דברים ונוצרו בינינו חילוקי דעות ומשקעים רבים במשך החיים.
כמו שקורה לבטח אני מאמין בהרבה משפחות.
וזה יוצר בינינו ריחוק, ריבים וכעסים שמגיעים לכדי צעקות ואיומים מצדם
שהם יזמינו לי משטרה שתיקח אותי בכוח ותוציא לי צו הרחקה מהבית.
לפני כשנתיים וחצי הם אף עשו את הצעד הזה ובשעת לילה מאוחרת
אחרי חצות הם הזמינו לי משטרה, אחרי עוד ריב מטופש שעבר בינינו
ובסוף לא קרה כלום כי אבא שלי החליט לרחם עליי ועצר בעדם שיקחו אותי לתחנה.
עכשיו תבינו זה לא שאני איזה עבריין מסוכן בסך הכל אני פולט לעברם איומים בעקבות הריבים שצפים בינינו בשעת כעס והם בעקבות האיומים נלחצים ורוצים ללכת עם זה רחוק עד למשטרה ולשים נגדי סוף.
בנוסף לזה הם כל הזמן בריבים שלי איתם מקליטים אותי בניידים שלהם
ומאיימים בפני שהם ילכו עם ההקלטות שיש להם עליי למשטרה ולמשפחה המורחבת שלנו וייעשו לי מולם בושות ובכך ישימו לזה סוף נגדי.
מה שבעצם אני בא לומר שהחיים לכם שלי נמצאים בשפל המדרגה
ואני לא יודע עוד מה לעשות. נגמרו לי כבר כל הכוחות.
אני נמצא במצב שהמשפחה שלי לא מדברת איתי כעת ואנחנו בנתק והם מנותקים מהעולם שלי ובכלל לא מזיז להם מה עובר עליי.
כל אחד מהם עסוק בעצמו ובחיי היומיום שלו.
הולכים לעבודה או לומדים וכשהם חוזרים הביתה הם יושבים ביחד בארוחות משפחתיות בלעדיי כמובן ומעבירים ביניהם חוויות יומיומיות.
ואני?
כמו כלב נעול כל היום בחדר שלי מחפש עבודה וגולש באינטרנט
ומשועמם כבר מלשבת בבית כל הזמן הזה בלי לצאת החוצה
ובקושי אני יוצא מהבית רק כשיש לי פה ושם סידורים כאלו ואחרים.
בנוסף אין לי חברה וזוגיות בחיי. אין לי חברים שאוכל לצאת ולבלות איתם
או להתייעץ איתם לגבי הבעיות שלי. מה שלא ניתן לומר על משפחתי שמתייעצים ביניהם או עם חברים שלהם.
אני כמו זאב בודד שמנותק מהעולם ופשוט רע לי כבר עם החיים האלו.
עוד חודש וחצי אמורה להיות לי יום הולדת וכאילו שלא חסר לי צרות בחיי
כרגיל היא תחלוף ללא שום אירוע מכונן בחיי ותהיה די משעממת כמדי שנה.
לגבי לימודים אני לא יודע מה ללמוד ואני לא יודע מה מעניין אותי ולאיזה כיוון ללכת.
אני פשוט מרגיש שהחיים נפלו עליי ואין לי איך לקום ולאסוף את השברים.
ואין לי טעם עוד לחיות עם חיים כאלו שעוברים עליי.
אף אחד לא מעוניין אותו מסביבי מה קורה איתי ואיך אני מרגיש,
מצד המשפחה שלי הם לא ישימו לב אם אני גם איעלם להם מהחיים יום אחד מרוב שהקיום שלי חסר חשיבות בשבילם.
תמיד אמרתי לעצמי שאני לא אגיע למצב כזה עם הילדים שלי.
ועכשיו מי יודע אם אזכה בכלל להביא ילדים לעולם. אין לי עם מי.
כל כך רע לי שאין לי חשק לחיות יותר.
כל הזמן הולך לי חרא בחיים האלו ואני רק חווה כשלונות בכל התחומים שלאחרים הולך להם חלק ללא מאמץ בכלל.
אף פעם אני לא מוצא מישהי לאהוב אני גם ביישן מלהתחיל עם בנות
וכשאני מתחיל איתן באינטרנט למשל אף אחת לא שמה עליי.
כנראה שאני לא הטעם של אף אחת מנשות ישראל. מסתבר?
למרות שכל המשפחה שלי מחמיאה לי ואומרת שאני נראה טוב.
אבל מעניין שזה נוגע לנשים אף אחת לא יורקת לכיוון שלי בכלל.
ועכשיו בתחום העבודה גם לא הולך לי חלק.
והמשרות שמציעים לי על הפנים ואני גם די בררן.
וזהו אלו תמצית חיי על קצה המזלג איך שאומרים.
אשמח לשמוע אולי ממכם מה עוד ניתן לעשות עם חיים כאלו
מפורקים כמו שיש לי?
אולי ממכם תבוא לי הישועה.

אודה לכם על הזמן והסבלנות.