שלום לכולם. מגיל קטן מאוד לא היה לי אחריות לכלום, בית ספר עזבתי בכיתה ט' לא עבדתי עשיתי מה שבראש שלי, לא חשבתי על המחר פשוט חי את היום, מאוד נהנתי וזה המשיך גם בתקופה של הצבא שהכרתי אנשים מאוד זורמים וגם שם לא ידעתי מה זה אחריות, עם זה לדפוק נפקדות בשביל לנסוע עם חברים לאילת, סתם לשבת עד הבוקר עם חברים אוו ידידה, פשוט להנות לא חשבתי על השלכות על מה יהיה מה האלה, חלומות אף פעם לא היו לי, מחשבות על העתיד, פשוט קם עם זה בצהריים, לילה לא היו לי שעות ובודק כיוונים מה נעשה היום.. לקראת סוף השירות בצבא היו לי ריבים עם כל החברים שבגללו נותק הקשר עם כולם, בכל מקרה אני המשכתי האלה והתבגרתי לקחתי את עצמי ביידים בשנתיים האחרונות התחלתי לעבוד (בפרוטקציות עם בשכורת גבוה) יש לי חברה מושלמת, חברים חדשים כסף דירה אבל עדיין משהו חסר לא טוב לי.. אולי בגלל שחברה שלי בצבא והגעגוע שובר אותי שהיא כמוני כמו שתיארתי זורמת ספונטנית בראש שלי, והחברים עובדים, וחלק נשואים ויוצא לנו להיפגש רק בסופי שבוע וגם זה לא תמיד.. מחודש לחודש המצב שלי רק מחמיר, נהייתי בנאדם רציני מאוד מאוד אפילו השמחת חיים שהיתה לי נעלמה, ומירמור לא מוסבר.. בקושי שבא לי לצאת גם שיש משהו, אין לי באמת מטרות לחיים, לימודים והכל לא בשבילי לא מדבר אלי, והמון תחביבים שהיו לי עם זה ספורט שמגיל קטן זה משך אותי פשוט ירד לי מזה.. ויוצא לי לחשוב הרבה על העבר מה היה לי שם שאין לי היום? כי היום יש לי פי 1000 מפעם עם זה דירה,פרנסה,חברים,חברה שלא אהבתי ככה בחיים! ועדיין רע לי כאילו חי בשביל כלום ריקנות כזאת מוזרה שלא היתה לי בחיים, לא מוצא עניין בכלום, פשוט חוזר מהעבודה שוכב על המיטה ומריץ בראש מה קרה פתאום? אני לא יודע להצביע עם הצבא גרם לי לאושר הזה אוו אותם חברים שהסתכסכתי איתם אוו כל הדברים מסביב שהיו.. אני מרגיש אבוד בלי עניין בחיים בלי חלומות בלי תחביבים אפילו שבכוח נסיתי פשוט כלום... כל כך עצוב לי רע לי קשה לי למרות שבתכלס יש לי כמעט הכל... אני פשוט לא יודע מה לעשותת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות