היא שונה מכל מי שהכרתי ואני מרגישה שאני מתאהב בה, זה יהיה שונה כשניפגש?

אז ככה, לפני אולי שבועיים או שלושה הכרתי מישהי דרך הפייסבוק ועברנו כבר לוואטסאפ. מאז אנחנו מדברים בערך פעם ביומיים שיחות ארוכות, ומידי יום איזה כמה הודעות נחמדות. אבל משהו ממש שונה איתה.
בדרך כלל, אני לא מרגיש בנוח כשאני ליד אנשים ולוקח לי מלא זמן להרגיש בנוח. זה מתבטא בחוסר נוחות וכל מה שקשור: קושי לדבר או למצוא נושאי שיחה, ניסיון להתחמק מקשר עין, אפילו אם זה חיבוק או ישיבה קרובה, פתאום אני מראה חוסר נוחות.
כשאני מדבר איתה בוואטסאפ, משום מה אני לא חושב שזה יהיה ככה.
בגלל העניין הזה של חוסר נוחות, אנשים מתרחקים ממני, וגם כשאני מכיר אנשים (אפילו אם הם גרים באותה עיר שאני גר בה) יש מלא בירוקרטיה כשאני רוצה להיפגש איתם, אם זה איפה, מתי, למה, כמה, מי, מה, מו ועוד חארטות. איתה תוך שניה קבענו להיפגש! זה היה כל כך קל! "רוצה להיפגש?" "כן! מתי אתה יכול?" "בימים האלה." "אין בעיה! מעולה!" וזהו.
כשאני אמרתי לה שיש לי בעיות חברתיות (זה היה אחרי שדיברנו והרגשתי שאם אני אגיד לה את זה, היא תהיה בשוק) אז גם אמרתי "אני יודע שזה יישמע מוזר", אבל במקום זה היא כתבה לי "כבר סיכמנו שאין כזה דבר נורמלי, לא?", בחיים לא ציפיתי לתשובה כזאת.
הראשונה שאני לא צריך להסביר לה עד כמה זה לא מובן מאליו לדבר עם אנשים.
מבחינת אופי - היא מדהימה בלי שום ספק קטן.
אבל מבחינת המראה... תמיד שפטתי מהר ואני שונא את זה אצלי.
היא יפהפיה, באמת, אבל יכול להיות שבגלל שאף פעם לא ראיתי את עצמי ב"רמה", היא נראית יותר מידי בשבילי. אני ישר הלכתי לכיוון "פרחה", אבל היא לא כזאת. גם במראה אני לא יכול להגיד שהיא כזאת. היא כאילו נראית אחת שלא תשים עלי.

מבחינת האופי - היא מדהימה ובאמת שכיף לי לדבר איתה, ולדעתי גם לה כיף לדבר איתי. היא שונה לגמרי מכל מי שהכרתי, אבל שונה לטובה!
מבחינת המראה - היא נראית כמו אחת שבחיים לא הייתה שמה עלי.

מצד אחד, הכי קל להגיד שהאופי יותר חשוב מהמראה, היא לא מכוערת, והאופי שלה מדהים, אז ללכת על זה!
מצד שני, מה אם היא כן כזאת שלא הייתה שמה עלי? למרות שהיא מבינה את הקושי שלי, אולי כשניפגש זה לא יהיה ככה? היא אחת שיש לה בטח מיליון ידידים קרובים והיא יוצאת איתם מלא - אני לא. לי אין אף אחד שאני יוצא איתו. אף אחד ואף אחת. מה זה בשבילה עוד ידיד?

אני לא רוצה להיכנס למחשבות שליליות, אבל אני כבר מאבד את הקו הדק בין מחשבות שליליות לבין המציאות.

תמיד בנות אמרו לי שאני נחמד, מקסים, רומנטי, אוהב, דואג, חלק אפילו אמרו שאני חתיך. הבעיה שתמיד זה היה בצ'אט. איך אני יכול להאמין לכאלה שמעולם לא ראו אותי? לא ראו איך אני נראה לא בתמונות? איך אני מתנהג במציאות? לא שאני חושב שאני איזה רשע...

בכל מקרה, מצד אחד אני חושב שאני מתאהב באותה אחת, אבל אני גם לא רוצה עכשיו להיכנס לסרטים, להפוך לתלותי, להתלהב יותר מידי, ולמזלי עוד לא הגעתי לזה.

אתם חושבים שאני מתחיל באמת להתאהב? כדאי לי לעשות עם זה משהו? בכל מקרה, קבענו להיפגש, ואני מקווה שאני אבין יותר מה קורה כשאני אפגוש אותה. יכול להיות שסתם בתמונות היא נראית ככה, אבל כשאני אראה אותה ביחד עם ההתנהגות שלה, פתאום היא תראה בעיניים שלי אחרת. אני מקווה שזה באמת מה שיקרה.

אני והשיפוטיות שלי...