תמיד הייתי שונה.
ביסודי בכיתה א-ד הייתי ה״חננה״ של הכיתה (אפילו שלא עשיתי כלום בשביל זה, פשוט הייתי חכם), והיו בבית ספר כמו בכל מקום ערסים. הערסים היו מרביצים לי כל יום והדבר החרא הוא שהמנהל לא עזר לי, ורק חיבק אותם.
עברתי בית ספר, ושם בהתחלה הייתי בסדר.
כל הכיתה שמעה רוק, ואני ניסיתי וממש אהבתי,
מצאתי חברים והכל הסתדר טוב.
כל זה היה סבבה עד שהצטרף לכיתה ילד עשיר ששנא אותי מההתחלה.
כולם רצו להיות חברים שלו והוא נהיה הילד שהיה במרכז של הכול, עם הזמן בגלל שהוא שנא אותי גם לא היו לי חברים.
מצאתי את המפלט במחשב, התחלתי במשחקי יריות והמשכתי עד כיתה ט בערך.
עבר הזמן והגיע הזמן לבחור חטיבת ביניים.
בחרתי בית ספר, ושם הייתי לבד, בלי אף אחד שאני מכיר, אבל שם התחברתי ומצאתי אנשים שהם כמוני (בערך). כל זה מצויין, רק שפעם המפלט שלי היה אמא, והמשפחה. אבל ככל שעבר הזמן עבר ההורים והמשפחה נהיו הדברים הרעים בחיים שלי.
הם רבים איתי כל הזמן, לא מקבלים אותי איך שאני, לא מבינים שאני יכול להיות באמצע של משהו ורוב הסיכויים שאני אהיה ואז אני לא יכול לעזור להם עכשיו, אלא שהם צריכים לחכות כמה דקות. ניסיתי לדבר איתם וזה לא עבד. ניסיתי לעשות מה שהם רוצים וזה רק גרם ליותר בקשות והפרעה שלהם למה שאני עושה. אני לא יודע מה לעשות, ועם מי לדבר או לפתור את העניין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025