לכאורה הכל היה בסדר איתי,חבר שאוהב משפחה תומכת וחברות טובות.התחלתי את לימודיי בתחום שלא כל כך עניין אותי והיה לי נורא קשה בו. כל חיי הייתי תלמידה מצטיינת וזה הכניס אותי לדיכאון שלא הצלחתי וכדי לתת "סיבה ממשית" לעזיבה שלי נזכרתי בחוויה לא נעימה שהתרחשה לי בתיכון (נסיון להתעללות מינית) והתחלתי לפגוע בעצמי במכוון ע"י המצאת כינויים מזלזלים כלפי עצמי.אני מרגישה שהרסתי לעצמי את הדימוי העצמי של הילדה הטובה,הרסתי קשרי חברות וכרגע הרבה אנשים חושבים עלי רעות.אני בוכה כמעט כל יום ואני מרגישה שנחשפתי יותר מידי פני אנשים שכלל לא מכירים אותי.כרגע אני מרגישה בושה ואכזבה כלפי עצמי שהוצאתי את עצמי באור כל כך שלילי קראתי לעצמי בשמות גנאי ואינני יודעת איך לתקן את מה שנהרס.החבר עזב אותי ואמר לי שאני טיפשה ולא מתחתנים איתי.את הלימודים עזבתי מתוך לחץ למרות שאני יודעת שאילולא הייתי כל כך לחוצה הייתי מסוגלת להשאר ולהתמודד.אני מרגישה שזה סוף העולם ולעולם לא אתחתן כפי שהבחור ייחל לי.הבעייה שאני עדיין מאוהבת בו ואני מרגישה כל כך פגועה ממנו שאין דרך חזרה.הוא בן אדם מדהים וגם ההורים שלו התייחסו אלי מדהים ואני מרגישה שבגלל זה איבדתי את אהבת חיי.עשיתי מזבוב פצפון פיל וכרגע אני מרגישה מאוכזבת מעצמי וטיפשה.בנוסף להכל הבטחון העצמי שלי ירוד והחברה חושבת עלי דברים שללים.
איך אפשר לתקן את כל ההרס העצמי הזה?
אני אובדת עצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025