אני בקשר כמה שנים עם בחור שנינו. שנינו טעינו בהרבה דברים אבל הן היו טעויות אנוש, אף פעם לא בכוונה.
היו תקופות שנעלבתי אבל לצערי גם הייתי טיפשה בהמון מקרים. נתתי להרבה רעשים חיצוניים חשיבות (מיותרת).
אני חושבת ששנינו התבגרנו בקשר הזה ולמדנו הרבה מאוד דברים שאולי לא היינו יכולים ללמוד בהזדמנויות אחרות. הוא רגוע ואני סוערת יותר וזה מורגש לי תמיד כחיבור שטוב לי איתו כי לידו אני מרגישה ביטחון במיוחד כשהוא אוהב אמת כמוני.
הזמן יחד גרם לנו להבין עד כמה אנחנו מעריכים אחד את השניה ובכל זאת הרגש עולה מעל הרבה מאוד דברים טובים וכאלה שסתם מפריעים באמצע. הוא יודע שאני אוהבת קודם כל והכי אותו. ולא צריך להגיד, מרגישים. אני לא חנפנית ומכבסת מילים באוויר כמו הרבה בנות.
ואולי באמת זו חוכמת הזוגיות והאהבה, הניסיון הזה שלא כולם יכולים לעמוד בו.
אני לא מאמינה לזוגות שהכל בסדר אצלם אבל הם אף פעם לא עניינו אותי כך שזה לא משנה.
חבל על הסיפורים והתיאורים שהיו עד לנקודה הזו. מה שחשוב מבחינתי הוא ההמשך בניה מהמקום שיודעים ומבינים שזה האדם להיות איתו עם כל מה שהיה, נמצא ויהיה בדרך.
ואותו אני תמיד בוחרת למרות הכל וכל מה שנעבור.
שנינו הבנו מזמן את נקודת מהות וחוזק הקשר שלנו והם גם בחוץ, הם לא קשורים אלינו. רק הוא ואני שם. וקשר ללא בעיות זה כמו שטר מזוייף, הוא יפה ונראה "בדיוק" אבל אין בו שימוש. זה fake. אפשר לזרוק, היינו הך.
תמיד הייתי נאמנה לו !
גם כשהתחברתי וסתם התווספו ידידים לחיי (כשהיום אני רוצה להיות רק לידו), הוא תמיד מקום ראשון והבהרתי להם את זה חד וברור, כשאני מבהירה שאני מחוץ לתחום אם למישהו היה ספק.
הבעיה שלי היא שלפעמים אני נתקעת בסוג רגישות שיש לי והרבה פעמים בכלל לא קשורה אליו אלא ממקום של העבר שלי שהשאיר בי כל מיני צלקות. אני לא רוצה להתקע בנקודה הזו יותר.
אשמח לעצות מועילות בבקשה.
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות