שלום,
אני אשתדל כמה שיותר לתת תמונת רקע אני בן 21, יצאתי מהצבא בעקבות בעיות של דיכאון והתקפי חרדה עוד בטירונות (אני התגייסתי מאוחר לאחר ערעור על פטור שהיה לי לפני), לאחר שניסיוני להשתלב במסגרת הצבא כשל ואני השתחררתי אני לא מצאתי כל-כך את עצמי מבחינה חברתית, תעסוקתית ובעיקר נפשית, אני חוויתי וממשיך להתמודד עם ירידות במצב רוח ומחשבות רעות ששוטפות לי את המוח כמו מערבולת. לעיתים רחוקות אני חותך את עצמי בזרועות הידיים בכדי להעביר את הכאב שמבפנים, אני עושה את זה די באופן אימפולסיבי, אני לא מספר את זה לאף-אחד ואני מרגיש רע עם זה כי גם אני מתחרט על זה אחר כך ומתבייש וגם אין לי כוונה אבדנית, זו יותר דרך "לשחרר עצבים" כנראה... לא מזמן חבר טוב שלי, אפילו הייתי מגדיר אותו כאח, עזב את הארץ לעבוד בעגלות בארה"ב, אני לוקח את זה קשה עדיין וכל מה שבראש שלי זה רק שיחזור כבר.. אז אפשר להגיד שגם נושא החבר משפיע עליי לא לטובה ונותן לי ציפייה ממושכת לחזרתו לגור בארץ שגם אין לו כוונה לחזור בקרוב והוא מצדו רוצה להישאר שם לנצח חח שאני חושש מזה מאוד... בכל מקרה אני סוף סוף התחלתי לעבוד כרגע לאחר הרבה ניסיונות כושלים שהתקפי חרדה תקפו אותי וברחתי מהמקומות הקודמים.. יחד עם זאת אני הולך בקרוב לפגישה ראשונה עם פסיכיאטרית שתתן לי המלצות לגבי טיפול תרופתי והתנהגותי או איך שלא קוראים לזה.. אחד הדברים שיכולים להציע לי זה סל שיקום או גם קצבת נכות.
אז אני אשמח קודם כל שתתנו לי קצת ייעוץ איך אני ממשיך להתמודד עם המצב שלי כי לא קל לי למרות שאני מנסה.. ולמה אני יכול לצפות באופן כללי?
תודה,
אנונימי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות