שלום לכולם. אני חייל שמשרת בבסיס מבצעי וסגור, וסובל בחודשים האחרונים מדיכאון עמוק. אני מרגיש כאילו כל החיים שלי מאז שאני זוכר את עצמי הם שקר. החברה עצמה מתעסקת בדברים שלדעתי הם נורא בנאליים ומשעממים, ועל מנת להשתייך ולהיות חלק מאותה חברה גם אני צריך להתעסק באותם דברים. אני נורא ביקורתי כלפיי עצמי, ומפתח הססנות כלפיי כל אספקט בחיים שלי. בתיכון ועד כה תמיד רדפו אחריי בחורות ואנשים בשל הדמות החזקה , המפרגנת והבלתי מעורערת שאני מציג, אבל בגלל חששות מאיך שהחברה תראה אותי ומה שיחשבו עליי לא יישמתי קשר רציני בחיים שלי.
עד מלפני חודשיים פיתחתי מערכת יחסים ראשונה בחיי שלא הצליחה בלשון המעטה, והחזיקה חודשיים בודדים. נפגעתי מאוד מאותה בחורה ומאז החלתי לשקוע אט אט לדיכאון. בנוסף למערכת היחסים הכושלת, פוטרתי מן העבודה הצדדית שלי. אני מרגיש מאוד מרוחק מחברים שלי מאז סיום התיכון, חוסר הנאה ומיצוי עצמי בצבא ( דבר שעד כה הרגשתי ) ובסהכ שאני ממשיך ולהיכשל בכל תחום בחיי. בשיחות עם אנשים אני מרגיש לא מחובר למציאות-שאני לא קולט מה קורה מסביבי ושאין לי שום קשר אמיתי עם אף אחד. כרגע אני מטופל בכדורי הרגעה ואנטי דיכאוניים, אבל מרגיש שכשאני לוקח אותם אני חלש אפילו יותר. כל יום עוברעת לי מחשבות אובדניות, וקשה לי להתמודד עם מה שנהיה ממני. האם זה אני האמיתי? אני מרגיש בושה גם ממשפחתי שיודעים מה עובר עליי. קל מאוד לדובב אותי גם במצב הזה, ואני משתף אנשים שבדרכ לא הייתי משתף בפרטים הכי אינטימיים לגביי. מה לעשות?
אני מרגיש שכולם דואגים לי ואכפת להם ממני, אבל מצד שני שאני גם לבד כמו תמיד במערכה. האם אני היחיד עם התחושה הזו? לא רק שאין לי כיוון בחיים, אני מרגיש גם מנוכר. הבעיות הפסיכולוגיות שלי משפיעות גם על הגוף שלי, ואני אובד עצות.
אשמח לעזרתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות