אני לא עומד טוב בלחצים וחרדות, וההרגשה הפנימית שלי תמיד למטה. קשה לי לתאר את החיים כמשהו יפה שאנשים שמחים ממנו אבל אני פשוט ממורמר. אני עברתי חיים לא קלים מבחינתי והקושי הגדול היה בבית מאח שחלה במחלת הסכיזופרניה והורים שרבים איתי כל הזמן ובלימודים זה גרם לי למפולת ענקית בציונים ועד היום אני סובל מזה.
כל יום הוא פשוט זוועה מבחינתי ותמיד חשבתי על המוות, אך נראה שמי שדפק אותי בחיים האלה לא רוצה שאמות ושלא לדבר על המשפחה המפגרת שלי.
מה אני אגיד? שאני בוכה בלילות ורע לי. גם זה לא יוצא לי כי אני בוכה בפנים. הגעתי למסקנה שאת הבגרות כנראה לא אצליח לשפר ופסיכומטרי לא יהיה נחלת ההצלחה שלי כי אני אפס בגלל משפחה מטומטמת שהרסה לי את ההרכשה הנפשית שלי ;(
חרא של חיים, העולם הזה רק גורם לי סבל בפנים שפשוט נמאס לי. אני מחזיק את עצמי יום יום שלא אגיע לקריסה. אם אני אהיה כישלון בחיים שלי אני לא אתפלא שזה יקרה. אני חייב להתפרק קצת כדי להשתחרר מהלחץ הדפוק שלי.
אם הייתה לי משאלה: הייתי מבקש לא להיוולד או לפחות שהכל יהיה אחרת אך במציאות אין חלומות שמתגשמים.
מה לעשות? איך להתמודד?