שלום לכולם, אשמח אם תעזרו לי...
הייתי הילדה הכי מאושרת שיש (נולדתי בחו"ל ובגיל 10 עליתי) הייתי במלא חוגים, תחרויות, הייתי זוכה במקומות גבוהים וזה היה עושה לי טוב, היו לי חברים, הרגשתי טוב עם עצמי, עד שעלינו לארץ
מאז עלומנו התהפך, אבא שלי חלה, אמא שמרוויחה שכר מינימום הם אמרו לי כל הזמן תלמדי תלמדי...בתיכון ובחטיבה סבלתי מחרדה חברתית ומדחייה כי עברתי 4 בתי ספר!!!!!!! הוצאתי תעודת בגרות לא כזאת גבוהה ופסיכומטרי עם ציון בדיחה, כל השנים האלה לא היה לי אף חברה והרגשתי מאוד בודדה וגם אם הייתה לי חברה אז איכשהו יצא שתמיד היו מתרחקות ורבות איתי ולא מדברות סתם.
עכשיו אני לומדת במכללה, הציונים שלי לא גבוהים וקשה לי עם זה...יצא שהבנות שלומדות איתי תמיד רבות איתי סתם, למשל מתעצבנות על שטויות ומפסיקות לדבר איתי אפילו לא באות ואומרת למה. במשך כל השנים האלו לא זכיתי לקבל אף מחמאה מאף אחד...אני רואה עכשיו בלימודים שלי איך אנשים מפרגנים ומחמיאים אחד לשני נניח אחת רזתה שהיא עכשיו כוסית, אחת הייתה בחופשה חול אז אומרים לה ואי איזה תמונה יפה שמת, וכאלה...אני יודעת שאני נמוכה (1.55) שמנה ומכוערת אבל אני כן מקפידה להריח טוב, לשים דאודורנט ובשמים אבל קשה לי...אנמי מרגישה בודדה ודחויה בא לי לעבור לארץ אחרת ולהכיר אנשים טיפה יותר נורמלים. עוד דבר שמפריע לי זה הפייסבוק הארור הזה, כל היום פוסטים של אנשים שהילדים שלהם זכו במלגות הצטיינות או פרסים כאלו ואחרים, או שקנו אוטו לילדים שלהם ולי אפילו מלגה אחת לא נתנו לי מרות שהמצב שלי ושל משפחתי על הפנים...אני מקללת את היום שעליתי לארץ לא לזה ציפיתי בא לי לפרוח בא לי לרקוד ולהתאמן שזה התשוקה שלי אבל אני כבולה...אני גראה בעיר בפריפריה וזה מעצבן אותי....לגבי התואר אני עוד לא יודעת איך אני אסיים אותו....אני לא מסתדארת עם עבודות ועוד בזוגות ואני עושה עבודות עם 5 בנות כל עבודה עם מישהי אחרת וכל אחת חיה בבועה משלה.....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות