חוששת שאני דפוקה ללא תקנה

ואוו קשה לי לדעת איך ומאיפה להתחיל. הכל כל כך מורכב.
גדלתי במשפחה מאוד לא בריאה, בה לא הביעו רגשות בצורה פיזית או מילולית. לא זוכרת מתי הוריי חיבקו אותי או אמרו לי מילה ממש טובה. עם זאת עלבונות וביקורת קשה זה תמיד היה בעיקר מאבא. תמיכה כלכלית תמיד הייתה והוריי לא החסירו ממני או מאחיי דבר בתחום הזה. מילדה שמחה וחברותית הפכתי לאדם בוגר, מריר, בודד, חסר ביטחון ועם הרבה שנאה עצמית. חברים אין לי כי הרחקתי את כולם מרוב קנאה שכולם התחתנו והתקדמו בחייהם ואילו אני לא. חברים חדשים אני לא מצליחה ליצור כי אני תמיד איכשהו מרחיקה אנשים גם אם הם נורא רוצים להתקרב אלי. עם בני זוג לא ממש הצלחתי ליצור אינטימיות כי אני לא יודעת איך ליצור דבר כזה ולאפשר למישהו להיכנס לתוך חיי. עם סקס אין לי בעיה אבל אני לא יודעת מה זה חיבוק או מגע שלא קשור לסקס. הפרדוקס הוא שעם כל כמה שרע וחולני בבית ומה שהלך שם זה פשוט התעללות נפשית, אני עדיין גרה שם! לא מסוגלת לצאת משם ולהתנתק, לאזור אומץ ולהתמודד עם לגור ולחיות לבד גם כלכלית (למרות שאני מרוויחה משכורת סבירה) ובעיקר נפשית. אני מרגישה שהוריי ממש מתביישים בי שאני גרה איתם ולא נשואה ונראה לי שהם ממש שונאים את הקיום שלי. וגם אני מתביישת במי שאני וממה שנהיה ממני, כ"כ מתביישת שאני נמנעת מלצאת מהבית בשעות מסוימות כדי שהשכנים לא ייראו אותי וירחמו על המסכנה הרווקה העלובה שעדיין גרה עם ההורים. באופן כללי אני רוב הזמן בבית או בעבודה. לא יוצאת לבלות כי אין עם מי וגם אם יש כבר הצעה אני איכשהו דוחה אותה.
אנשים שרואים אותי לא יכולים לחלום אפילו מה שעובר עלי. כלפי חוץ אני נראית לגמרי נורמלית, משכילה, אדם בעל ערכים, בעלת ביטחון, יפה וכו'. אבל בפנים אני יודעת שמשהו מאוד לא נורמלי אצלי.
איזה גבר ירצה אותי? באה ממשפחה דפוקה ומוזרה שהפכה אותי לאדם קשה וביקורתי מצד אחד ולאדם שלא מסוגל לקבל ביקורת בכלל ונעלב בקלות מצד שני. אפילו לבשל אני לא יודעת ובכלל אין לי תחביבים מיוחדים. אני אפילו לא יודעת אם אני מסוגלת/רוצה לחיות עם בן זוג לאורך זמן ו/או לגדל ילדים, בגלל שנסיבות החיים שלי והזוגיות שראיתי אצל הורי הפכה אותי לאדם קשה וחסר סבלנות.
הייתי כבר בטיפול פסיכולוגי וגם לקחתי כדורים נגד דיכאון אבל חוץ מלגרום לי להשמין (ולהכניס אותי לדיכאון בגלל ההשמנה) זה לא עזר לטווח ארוך אז מיד הפסקתי לקחת אותם.
אני מרגישה שאני צריכה לבנות תוכנית כלשהי, תוכנית להצלת החיים שלי! רק לא יודעת איך ומה, ומה כדאי קודם. האמת אני מרגישה שזה די אבוד בשבילי ושהפגיעה הנפשית אותה ספגתי מהמשפחה בילדות שינו אותי לתמיד.