הרגשתם פעם את הרגע הקטן הזה שהטעם להכל נעלם ?
שכבר מרגיש שהכל סתם ? הרגשה שפשוט מנדפת לך את השאיפות ,האופטימיות ,המחשבות על להתקדם הלאה ופשוט סתם להיות שמח ?
בשביל מה להיות בגדוד ?
למה לחזור הביתה למשפחה ?
למען מה להתאמץ ולמה בכלל להיות פה ?
אני איבדתי את הרגשת התועלת שלי בעולם הזה .
אכזבה . לא העולם ,אלא אני . אכזבה..
הלוואי ולא הייתי מוותר בצור הזו אבל החור ענק מדי .
לא משנה כמה אני מנסה להסתכל על המשפחה האוהבת שלי ,שאכפת לה ממני אני תמיד אהיה תחת הענן הזה שמרטיב . מרטיב בטיפות המרה שלו ..
כן החור הזה הוא אנשים .
זו חולשה מאוד גדולה אצלי,אני לא טוב עם אנשים . אני בודד . אני המון מרגיש את ההרגשה הזו ,לפעמים אני מוקף אצלי בגדוד באנשים ומרגיש ככ קטן ולבד . חסר ערך ..
יש פעמים שעולה בי אופוריה ואני מאושר עד השמיים ומדבר עם כל אחד ורמת התקשורת שלי עולה לשמיים ויוצאים ממני דברים שאני לא יודע איפה הם היו עד אותו זמן ..
אני לא רוצה לחפור יותר מדי . אני רק רוצה להוסיף שגם עם בנות קשה לי,אני לא יודע איך למשוך אתכן ,אני גם לא בטוח במראה שלי ..לפי האנלוגיה שלי ,אם הייתי נראה טוב כנראה היו מתחילות איתי . לא ? בנוגע לאופי שלי הוא נחצה לשני חלקים ..המוחצן והמופנם . אני בעייתי עם אנשים כמו שאמרתי ואני משתחרר רק כשאני עם אנשים שנוח לי ,עם אנשים שאני פחות מכיר אני אהיה מודאג תמיד בתוכי מה יחשבו .
קשה לי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025