מתוסכל מהגוף שלי; איבדתי את מי שהייתי פנימית וחיצונית, מה לעשות?

היי, אני לא חדש כאן כתבתי כמה פעמים שאלות ואנשים עזרו לי ואני אשמח אם שוב תוכלו לעזור לי... יש לי בעיה עם עצמי...
הייתי מפתח גוף במשך 4 שנים ותמיד הייתי חטוב, גוף מעוצב(פיטנס) ותמיד היו מחמיאים לי עליו.. הייתי גאה בגוף שלי ומרגיש טוב עם זה, הייתה לי שריטה קשה בגלל זה (נרקיסיזם קשה) עד כדי כך שהרגשתי קטן וחשבתי על להזריק דברים כי התביישתי ללכת עם חולצה קצרה בגלל שהרגשתי קטן(תבינו עד כמה זה החמיר לי השריטה ) ועד היום נשאר לי קצת מהקטע הזה.. שלפעמים קשה לי ללכת עם חולצה קצרה בגלל שהידיים שלי לא מספיק גדולות, שהחזה לא בולט מספיק(בתקופה שהייתי רזה ולא כמו היום שמן..) .. רק שמשהו השתנה
קרו לי המון דברים ועליתי במשקל וירדתי כמה פעמים בגלל כל מיני סיבות, הכי קריטי היה לפני שהתגייסתי לצבא. הייתי במשקל 72 על גובה 1.70 והיה לי דכאון קשה לפני הגיוס והפסקתי להתאמן וגם בצבא לא הייתי אוכל כלום כי הייתי מדוכא אז כל ה4 שנות אימונים הלכו לפח..נהייתי פשוט רזה וכולם שמו לב לזה ונשארה לי טיפה מסת שריר.. אבל יצאתי מהצבא(לא עשיתי 3 שנים ועריכה:הסיבה מוצדקת אני לא משתמט וזה לא קשור לפיתוח גוף..), ועליתי ל92 קילו על גובה 1.73 או 174 בערך כי אני בן אדם מאוד דכאוני והפסיכיאטרית שלי נתנה לי כדורים נגד זה והתופעת לוואי היא השמנה... ואני מתחיל לחשוב שנהיה לי ג'ינו או שזה פשוט שומן שירד אם אני אעשה חיטוב..אני מפחד ללכת לרופא ושיגיד לי שצריך ניתוח למרות שלפעמים הפטמות נפוחות וזה נראה כמו "MAN BOOBS" ולפעמים הן שטוחות ולא רואים כלום..אני לפעמים מתבייש לצאת החוצה כי הן קצת בולטות מהחולצה...
הבעיה שאני מתוסכל מהגוף עכשיו..פעם הייתי ממש "boy next door' צעיר שבנות היו מתחילות איתי מדי פעם, היה לי אופי פחות ביישני ודכאוני מהיום..(הצבא עשה לי כמה טראומות) ותכננתי ללמוד יום אחד על כל מה שקשור לפיתוח גוף ותזונה להיות כמו מאמן ולהפוך את זה למקצוע ושהכל יהיה טוב ויפה והיום אני בדיוק ההפך, כבר לא מתאמן, אין לי מוטיבציה בשיט אפילו לאמן ידיים(שזה מה שגרם לשריטה שלי,הדבר שהכי חשוב לי בגוף) פשוט לשום דבר..
יש לציין שהייתי לוקח קריאטין פעם ועדיין נשאר לי וגם אבקת חלבון אז לחזור לזה ממש לא תהיה בעיה מבחינה כספית אבל פשוט אין לי בקושי מצב רוח לאכול לפעמים אפילו לבשל את הדבר הכי פשוט אין לי רצון.. לא בא לי להשקיע ולאכול.. כל יום כמעט עולות לי מחשבות מטומטמות שמעצבנות אותי כמו ואני מצטער על זה שזה ישמע ילדותי אבל למשל אם אני רואה אישה יפה אז אני ישר חושב שמבחוץ היא נראית טוב ואחלה ויש לה ריח נעים של בושם אבל כשהיא בבית הכל מתגלה כיבכול שזה כמו מסיכה, כל ה"גועל" של הגוף מתגלה שם אז מה כל זה שווה? זה כמו משחק שכל הזמן צריך לשחק אותו בכוח אוכל>שירותים אוכל> שירותים וכו'.. ואין דבר כזה לאכול ולשבוע לשבוע ולגמור עניין, אני לא אוהב את הקטע הזה שאני כל הזמן רעב בגלל התופעת לוואי וצריך לאכול ולאכול..למה אי אפשר לאכול פעם אחת לחודש וזהו? אני כל כך שונא את זה אבל מצד שני לא יכול בלעדי זה.. אתם יכולים להבין גם למה אני שוקל 90+... האוכל מנחם אותי, שמשעמם לי ואני מדוכא אני הולך לנשנש גלידות בעיקר או חטיפים... אז אם כאלו מחשבות יש לי ועוד אחת שהרגע עלתה לי לראש שכול החיים האלה זה בעצם משחק, כולם עושים את אותו דבר ואף אחד לא המציא שום דבר חדש.. כמו עם מכוניות.. כולם בסופו של דבר כמו ילדים טובים הולכים לתדלק לא משנה אם הוא בנאדם רע או טוב כולם עושים את זה.. ותמיד חלמתי להיות כמו כולם(בלי בעיות נפשיות) והיום אני לא רוצה, אין לי חשק ללמוד או לעבוד, לא בא לי לעשות כלום..אבל אני יודע שאני לא אוכל לנצח להשאר בבית ולא לעשות כלום...
אז זה בגדול.. מה לעשות במצב הזה? איך אני חוזר לעצמי?אם בכלל?אולי צריך להחליף תחביב? אני חושב כבר שנתיים בערך לעשות קעקוע ביד בשביל שאני לא אתבייש בידיים שלי למרות שאני לא בטוח שזה יעזור.. זו ממש שריטה קשה..
אשמח שמישהו יעזור לי.. אני בתקופה ממש מבולבלת,מלא בטראומות בגלל הצבא(המדינה עוזרת לי...) ולא רואה את האור בקצה המנהרה..ניסיתי לערוך כמה שאני יכול בשביל שהכל יהיה מובן אז אני אשמח אם האתר יעלה את השאלה כמו שהיא כי לקח לי הרבה זמן לכתוב ולערוך...