לפני בערך חודש היה בלגאן בכיתה בהפסקה ילדים צרחו וקפצו על שולחנות והדליקו וכיבו את האור ביקשתי שיפסיקו אבל הם לא הקשיבו לי ( מי שעשה את הבלאגן היו המקובלים של הכיתה ) חברה שלי הלכה להלשין עליהם ( אני לא חושבת שהיה צריך להלשין כי אולי היה אפשר לפתור את זה בלי עזרה ממורים ) המורה שלנו (שם בדוי דן) ניסה לעשות שיחה עם כל הכיתה אבל כל המקובלים היו עסוקים לצעוק על חברה שלי שהיא מלשנית אז אמרתי להם שיעזבו אותה או שלפחות יפסיקו לצעוק אז הם התחילו לצעוק עלי...
אחרי ה״שיחה הכיתתית״ הזאת דן לקח אותי לשיחה בשביל לבדוק איך אפשר לשפר את ההרגשה בכיתה בסוף השיחה אמרתי שאני אשתדל להיות יותר חברותית אל הבנות האלה, היתה הפסקה אז הסתובבתי קצת בחוץ וישבתי על אבן ליד המתקנים, ואז שמעתי אותם מדברים... אני זוכרת בדיוק מה הם אמרו:״ וואי איזה מטומטמת האחינועם הזאתי, מה היא צועקת עלי?״
״מה היא מדברת אלינו בכלל?״ ואז היה צלצול והם ירדו מהמתקנים היה התקף כעס מטורף רעדתי כולי...
הלכתי אליהם עמדתי מולם ואמרתי להם בציניות ״ איזה ילדים מקסימים אתם״ ואז הלכתי לחדר מורים עדיין ממש כעסתי אז פשוט עמדתי בכניסה לחדר מורים ואמרתי ״דן אני לא אהיה חברה של הבנות האלה!״ דן עשה עוד שיחה על הנושא הזה ופתאום הבנות האלה תמימות... הן אומרות שהן רק אמרו שלא היה להן נעים שנעלבתי... אז אמרתי להן:״ אין לי בעיה שתגידו לי שאני סתומה או מכוערת או מגעילה אבל תגידו לי את זה בפרצוף ולא מאחורי הגב.״ ואז קמתי ויצאתי מהכיתה , את שאר היום ביליתי מחוץ לכיתה עם חברה טובה שלי ולא רציתי לחזור יותר לכיתה בחיים אבל למחרת נכנסתי לכיתה... אני מרגישה לא שייכת בכיתה למרות שיש לי כמה חברות ,מה לעשות? מי יכול לעזור לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות