כן
שלום,
אני בחור בן 24 שנמצא בקשר עם בחורה שהכרתי בלימודים, כבר שנה וקצת.
אחרי תקופת רווקות לא קלה, מצאתי את הבחורה הזאת והיא פשוט הבת זוג המושלמת - חמה, חכמה, מפרגנת ובחיים לא מבקרת, עוזרת תמיד, בעלת תחומים משותפים רבים איתי ותמיד פתוחה לכל דבר (גם במיטה).
לאחר כמה חודשים ביחד, קלטתי שאני פשוט לא באמת נמשך אליה - לא אוהב את השיער שלה, את המשקל שלה, את הטיפוח שלה ובכללי הקשר נהיה לא מיני במיוחד- שוכבים פעם בחודש וגם זה בקושי, וגם אז קשה לי לתפקד, ותמיד מעדיף לדאוג לעצמי לבד מאשר איתה מינית.
היססתי פעמים רבות אם להפרד וכל פעם חזרתי לאהוב אותה ולהעריך אותה.
לא מזמן עברתי משבר משמעותי בחיים שבגללו עברתי לעיר אחרת ולימודים הרחק ממנה - דבר שלא הפריע לה ורק הגביר את התמיכה שלה בי, ואפילו ביום ההולדת שלי קנתה לי מתנות יקרות מאוד.
הסתדרנו טוב ואז בום! לפני כמה ימים בגלל לימודים הגיע מצב שלא נפגש שבועות. ופתאום הרגשתי הקלה ענקית ומאז כל שיחה אני מתקשה להגיד לה שאני אוהב אותה, ובנוסף התחלתי לפזול עם העיניים שלי מעט לבחורות אחרות.
אני יודע שאומרים שמשיכה והתאהבות זה דברים שחולפים, אבל הייתי בקשרים ארוכים יותר וההתאהבות לא עברה לי, האם משהו היה אמור להשתנות בגלל הגיל?
אני מתלבט אם להפרד כי: היא הייתה שם בשבילי והייתה טובה אליי בצורה שפרידה מרגישה לי כמו כפיות טובה דוחה, ברור לי שאמנם אכיר מישהי אבל רמת ההתאמה לא תהיה כמו איתה ולבסוף, התחרטתי בעבר וחזרתי לאהוב אותה, מעולם זה לא לקח כל כך הרבה זמן ההתלבטות הזאת.
האם להפרד? איך אני יכול להפסיק להרגיש כל כך כפוי טובה?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025