נמאס לי להיות לבד.
לראות את כל החברים שלי בזוגיות.
אוהבים ונאהבים..
ואני רק צופה מהצד.
אני בן 24 ועברתי חיים לא פשוטים.
אני מתמודד עם דיכאון, וחרדה חברתית מגיל 14 בערך.
עד היום לא היה לי קשר עם מישהי שעבר את החודשיים.
כל פעם שאני מתחיל קשר עם מישהי.. וזה מגיע לשלב שאני צריך לספר לה על התמודדויות שלי, הם פשוט בורחות אחרי כמה ימים.
אני אף פעם לא רודף או מתעקש..
אני גם לא מחפש באובססיביות.
אני מוצא את עצמי חסר אונים.
אני גבר שנראה דיי טוב.
גבוהה יחסית, שרירי, עם עיניים בהירות.
יש לי ביטחון עצמי.. כמובן שאחרי שעבדתי על עצמי מלא בעניין.
אני טיפונת מופנם, אבל לא ברמה מטרידה.
נראה ששום דבר לא מספיק.
ואני לא מבין למה זה מגיע לי.
מרגיש כאילו אין טעם לחיים שלי.
כי יום גורר יום.
ואני לבד:(
בבקשה תחסכו ממני תגובות כמו "היא תגיע מתישהו", "תהיה אלפא", וכל מני פניני חכמה מספרי פיקאפ למיניהם.
ניסיתי כבר הכל, אבל אני מוצא את עצמי ישן לבד..
אין לי כבר תקווה ורצון לקום בבוקר.
אולי אני סתם כותב את זה כדי להוריד אבן מהלב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות