היכולות החברותיות שלי שואפות לאפס. אני ממש מרגישה איך בכל יום שעובר אני נהיית פחות ופחות חברותית. קשה לי למצוא נושאי שיחה משותפים וקשה לי להראות התעניינות טבעית ורואים את זה עליי, אני לא טובה בלהסתיר. וזה נורא. אז אני מעדיפה לשתוק. ובימינו, אם אתה לא משמיע קול אתה לא קיים. בן אדם טיפש בלי השכלה, בלי כסף ובלי איברים פנימיים יוכל לשרוד בעולם הזה יותר טוב ממני, אם הוא רק יכול לכתוב בפייסבוק סטטוס שמתחיל ב: "אני בדרך כלל לא כותב סטטוסים בפייסבוק אבל הפעם הייתי חייב. זה מלכישוע והוא לא אכל כבר יומיים". אני לא יודעת איך למצוא חברים חדשים ואני בקושי מצליחה לתחזק את הקשרים הקיימים שלי. אני גוססת. גוססת בחברה שמקדשת את כל מה שחיצוני. ואין לי מה לחפש בעולם הזה. אני לא יפה, לא מדברת, לא מצחיקה או שנונה ואפילו לא מחייכת. אני לא מחייכת. שיניי רואות אור יום רק כשאני מפהקת. כי משעמם לי. אני לבד פה. ואף אחד לא יודע כי אם זה לא באינטרנט זה לא קיים. עמוד הפייסבוק שלי מסתכם בבדיחת קרש מלפני שנתיים ותמונת פרופיל עם חצי חיוך. אז זאת אני מבחינת האינטרנט וככה יתפשו אותי עד שאשנה שם משהו. אף אחד לא מעלה תמונות שלו במאבק עם החיים, כולם מנסים להראות את הרגעים היפים. ואיפה הרגעים הקשים? לא מדברים על זה ולא מעלים תמונות של דמעות. ואני שונאת את המשחק הזה. אז אני נשארת מאחור ומתנוונת מבחינה חברתית. וכשאני אמות כולם יסתכלו על הפרופיל שלי ויצטערו על זה שאדם כל כך חייכן ומצחיק מת ככה סתם פתאום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025