ראיתי כל כך הרבה אנשים פה רושמים על בדידות, שאין מה לעשות בסופש, קראתי את כל העצות אבל כלום לא עוזר.
אנשים היום לא מחפשים חברים, הם מעמידים פני נחמדים אבל רק רוצים את טובת עצמם. אם יש סיבה לדבר איתך ידברו. אם לא אז לך תחפש.
פשוט עייף. כמה אפשר לרצות.
מה אתם מצפים שאסע לפאב לבד כמו איזה אפס אשב שם ואנסה לדבר עם כמה חברה מסביבי שיראו איזה חסר חברים אומלל אני.
או שאמצע 'תחביב', למי יש זמן לזה. בגילי כולם בלימודים או עבודה ובפנאי הם עם בן/בת הזוג שלהם. אפילו חשבתי על האופציה של אתר היכרויות תימהוני.
כרגע נותר חבר אחד שגם הוא נעלם לו. מסתבר שכנראה חוזר לאקסית אז לא צריך אותי יותר. אחר עבר לחו''ל. אחרים פשוט ניתקו והלכו לחבורות ה'בלעדיות' שלהם.
גם ככה קשה לי חברתית ואני ביישן.
אז להלחם בכל זה לבדי במלחמה מגושמת שאני מטרה מהלכת.
כל סופש לשאול אם מישהו מהחברים הישנים רוצה לעשות משהו ולקבל התעלמות או חצי שורה של סירוב. גם אם הייתי מת סיכוי טוב מאוד שאף אחד מהם לא היה שם לב.
לא מדוכא מכל העניין הזה ועדיין מצליח להנות מדברים.
רק עייף כבר.
אני יודע שלא רשמתי משהו מועיל כל כך.. פשוט רציתי לפרוק את החרא הזה לפני עוד סופש עם עצמי.
מה לעשות?