אשתי בגדה בי וזה שבר אותי אבל אני לא יכול להתגרש, מה לעשות בקשר למאהבת שלי?

שלום חברים,

ראשית כל, אני בא אליכם עם שאלות ותהיות, ומבקש בכל לשון של בקשה. להתייחס לעצם העניין ומבלי לשפוט אותי על עצם בגידתי האסורה או לאחל לי אי-אלו איחולים.


אני נשוי מזה כמעט עשור, ישנם ילדים. נישואים שיודעים תמיד עליות ומורדות.
כבר תקופה ארוכה מאוד מרגיש כי כבתה האהבה ואולי לא היתה מעולם.

לפני כחודשיים אישתי התוודתה כי בגדה בי עם אדם בגילו של אבי. ומאז, אם ייחסנו לא היו טובים, וזו בלשון המעטה. הרגשתי סלידה ממנה. למרות שבכתה והתנצלה רבות על כך וניסתה לתרץ זאת ולהשליך על המצב בבית. ומאז אני מרגיש כבוי, ללא רגש אליה, כשהיא מצידה מנסה להתקרב...אך ללא הועיל. אני לא שולט בזה, אך לרוץ ולהתגרש לא עומד על הפרק כעת מבחינתי. משיקולים כלכליים ועוד כאלה ואחרים, שלא אפרט כאן עכשיו.

בזמן הזה,
הכרתי מישהי בפייסבוק, גרושה, בת גילי לערך. ופצועה משתי מערכות נישואים שכשלו, מכות והשפלות. והרגשתי שמצאנו נחמה אחד בזרועות השני.
אנחנו מדברים יום יום בפייסבוק, מתכתבים שעות ע"ג שעות. ואף נפגשנו פעמיים.
כשבפעם האחרונה התלהטו היצרים עד כדי כמעט ולשכב, אלמלא עצר אותנו המחזור...

כאב לי מאוד עליה, ועל העובדה שמעולם לא זכתה לאהבה אמיתית, לא יודעת מהן מתנות אהבה מבעל. מהי מילה של אהבה. היא נכנסה לי ללב כמו שלא חשבתי שמישהי עוד תוכל להכנס לשם.
והבוקר עשיתי מעשה, ושלחתי אליה זר מפנק ומושקע של אהבה, לשמח אותה ולהפוך לה את היום הזה לקצת יותר מאושר. ולמותר לציין, שהוא נשלח בעילום שם.

אלא שעם כל זאת, ועם כל ההרמוניה ותחושת האהבה שאני חש כלפיה.
והיא מרעיפה עליי המון מילים טובות ותשומת לב שחסרה לי מאוד.
אני מרגיש שהסיפור הזה אולי גדול עליי, גדול מדיי.

מעולם לא בגדתי באישתי בכל שנות נישואינו. בלעתי את כל הויכוחים המרים בנינו, עמדתי בפיתויים רבים והיו כאלה, אבל וידוי הבגידה שלה. שבר אותי לגמריי בעניין הזה, ונתן לי תחושה שהרסן הותר. שאין עוד טעם לכל הנישואים האלה.
ומנגד, אני לא רואה עצמי מפרק את נישואיי בשלב זה בחיים.
קשה לי מאוד לראות עצמי עושה את הצעד הקיצוני הזה. אני אדם שקשה לו לקבל שינויים דראסטיים בחייו, ביוחד כשהם מגיעים מהר מדי. וזה לא דבר פשוט עבורי, במיוחד החשש מהלא נודע שמחכה שם בחוץ

אז יש כאן מאהבת, יש רגשות שהתפתחו. סיפור חדש שלא מוכר לי, שאני חש שנשאב אליו מרגע לרגע יותר ויותר. אני אדם שקל לו להתחבר ולהעניק מעצמו. במיוחד כשמחזירים לי בחזרה. ואני מרגיש שהיא מחזירה במילותייה ובהכרת הטובה שלה. למרות שעדיין לא בטוח ב100 אחוזים בטוהר כוונותיה.
מה גם שהסיפור הזה מרגיש לי נעשה גדול עליי יותר ויותר ככל שהזמן נוקף, כאילו טיפסתי על עץ שרציתי לטפס עליו, אך הוא מרגיש לי מסוכן וגבוה, ולא יודע כיצד לרדת ממנו.

אשמח לדעתכם ועצותיכם בעניין. והעיקר, בצורה מכובדת ומכבדת. תודה