מרגיש שבזבזתי את חיי לשווא ולא יודע מה לעשות

שלום לכולם.
שמי דוד (שם בדוי) ואני בן 30.
כבר זמן רב מאוד שאני רוצה לכתוב שעל לבי אך תמיד אני דוחה את הכתיבה לזמן אחר. אבל הגעתי לשלב בחיים שאני כבר לא יודע מה לעשות... ואני אנסה להסביר.

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי אדם חסר ביטחון עצמי, תמיד הגדרתי עצמי כביישן (מאוד), אך עם השנים אני מגדיר את ה"ביישנות" שלי כחוסר ביטחון.
חוסר הביטחון הזה לא מפריע לי ביום יום כלל וכלל, למעט ביצירת קשרים עם נשים.

אני לא יודע מהיכן להתחיל, אך אנסה בכל זאת. ואני מצטער אם זה יהיה ארוך ומקווה שאני לא ישעמם (אנסה לקצר). כל הפרטים מסופרים כבדיעבד.

כילד, לא הייתי מקובל, גם ביסודי וגם בתיכון.
בתקופת התיכון לא אהבתי את עצמי, אני בנאדם מאוד ביקורתי, במיוחד ביקורתי כלפי עצמי.
תמיד התחמקתי מיציאות עם חברים, לא הלכתי לים כי התביישתי (לא הייתי מעולם ילד שמן, להפך), לא חשבתי שאני נראה מספיק טוב, לא השלמתי עם הגובה שלי... בקיצור לא אהבתי כלום והייתי ילד מאוד סגור ומופנם. ובנוסף התביישתי מהמין הנשי ברמות מפחידות שבקושי יכולתי לדבר איתן פנים מול פנים, הייתי מחסיר פעימה או שתיים כשהייתי רואה נערה שמוצאת חן בעיניי (וזה לא דימוי).

אני לא אחד שמתחיל עם בנות, לא היו לי הרבה קשרים ואת הבתולים שלי איבדתי דיי מאוחר וגם בסטוץ (שהבחורה התחילה איתי) שהיה דיי גרוע לצערי, דבר שגרם לי לחשוש ממין ומזה שאני לא יהיה מספיק טוב...
אציין שאני לא "אַ-מִינִיּוּת" להפך, אני מאוד מיני, וכדי לספק את עצמי אני מאונן מספר פעמים ביום.
בחיי הייתי במעט מאוד קשרים ודייטים שלא ממש צלחו. וככול שעובר הזמן, חוסר הניסיון שלי מונע ממני מלהתחיל עם בנות, אני תמיד חושב על זה שאיזו בחורה תרצה לצאת עם בחור בן 30 שהוא כמעט חסר ניסיון... במיוחד שאני רואה שהיום ילדים בני מחצית מגילי עשים יותר ממני...
כיום, אני מתאמן קבוע בחדר כושר, ומתגובות שאני מקבל אני נראה טוב מאוד (לא מעיד על עצמי), אני יודע שהיום יש לי יותר ביטחון מבעבר (אך עדיין אין לי מספיק ביטחון), ואני לא ילד, אני בנאדם יציב, לדעותי יש משקל ואני בנאדם רציני.

ביום שישי האחרון הייתי במועדון באזור המרכז, והייתי מופתע לגלות שבנות שנראות ממש ממש טוב, אפילו הייתי מגדיר אותן בין ה"יפות" שמועדון פשוט מתחילות איתי, ולא אחת ולא שתיים... הייתי כלכך נבוך ומופתע שלא ידעתי מה לעשות, קפאתי במקום ומרוב שהיה לי לא נעים, ניסיתי לזוז וללכת מהמקום ומצאתי אותן פשוט באות אחרי. הייתי דיי בהלם אני חייב לומר. אציין ששוב לא עשיתי כלום (כהרגלי) ואת הערב סיימתי לבד (פשוט הלכתי מהמקום בסוף הערב). אבל הדבר מעורר בי מחשבות רבות, שאולי אני סתם מחמיר עם עצמי ואני מבזבז את חיי לשווא... אבל אני בפלונטר שאני לא יודע איך לצאת ממנו, אני לא יודע איך להתחיל עם בנות, אין לי את האומץ במיוחד שבראשי תמיד מתנגן החוסר ניסיון שלי עם חוסר הביטחון (מתכון רע מאוד שבמאסטר שף היה נופל כבר באודישנים)...

אני מאוד רוצה זוגיות, ומאוד רוצה להקים משפחה בשלב כזה או אחר של החיים... אך אני לא יודע מה לעשות... ? אני ממש אובד עצות ודיי נמאס לי מהמצב :(