מאז ומתמיד הייתה למראה החיצוני שלי הייתה חשיבות בחיים שלי.. כמו לרוב האנשים.
בגיל 15-16 המצב השתנה והתחלתי לתעב את המראה החיצוני שלי , עד למצב שבקושי הלכתי לבצפר , כי פשוט הייתי מבואס על זה מאוד.
אחר כך בכיתה יב' עשיתי שינוי קל מבחינת תספורת ואולי טיפה התבגרתי ואז חזרתי ללכת לבצפר אבל גם שם לא באופן קבוע...
מצד אחד אומרים שמי שסובל מההפרעה הזאת סובל גם מחרדה חברתית ,
לי אין חרדה חברתית (או לפחות אם הייתה אז היא עברה) , תודה לאל תמיד ידעתי להסתדר עם אנשים , עשיתי צבא 3 שנים בתור לוחם , יש לי חברים , אני יוצא ונהנה..
אף פעם לא אמרו לי שום דבר רע על המראה החיצוני שלי , מצד אחד אומרים לי שאני נראה גברי אבל אני רואה את עצמי במראה בתור ילד מכוער , אני מתכוון ברצינות שאני לא מסוגל להסתכל במראה ואני מרגיש שאיך שאני רואה את עצמי, כמו למשל במכון שאני מתאמן, זה על גבול ההזוי והדמיוני , אני פשוט מרגיש שונה מכל בנאדם שאני רואה לידי ברמה שהיא לא קשורה לסטנדרט של האנשים בגילי.
אף פעם גם לא התייחסו אלי כשונה (אתם יודעים בדרך כלל מישהו ששונה מהחברה הכללית כמו שאני רואה את עצמי אז גם היחס אליו טיפה אחר)
להפך , תמיד גם סביבי היו אנשים שנחשבים והייתי גם אחד מהחברה ולא איזה אאוטסיידר.
עכשיו התכלס - אין לי מושג , אולי אני סובל מההפרעה הזאת ?
בנאדם שלא מסוגל להסתכל במראה , לא מסוגל פשוט.. לא מסוגל להצטלם , ואני מרגיש שהמראה שלי הזוי ,לא קשור לעולם ולא קשור למציאות ובטח שלא תואם את תגובות הסביבה לגבי מה שזרקו לי בחיים שלי בין אם זה מחמאות או בין אם זה סתם מילים.. ומצד שני , כל התסמינים של חרדות , של קושי חברתי , של דיכאונות ארוכים ממש לא תואמים אותי! בבקשה אם מישהו מכיר , שיעזור לי להבין קצת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות