אני אפילו לא יודעת למה זה קורה לי.
יש רגעים שבהם לגמרי בא לי להתנתק מכל מי שאני מכירה ולהתבודד. פשוט להיות לבד, כאילו אני ממש אוהבת את זה.
זה מוזר לי...ההרגשה הזאת. כי אני לא בן אדם מתבודד באופן כללי וזה לא מתאים לאישיות שלי ולעובדה שקל לי להתחבר לאנשים. אבל עדיין, ההרגשה הזאת שם. אני מרגישה שבא לי לנתק קשר עם כולם...החבר, המשפחה, החברות...
ופשוט להיות לבד.
אבל אני יודעת שזה לא באמת מה שאני רוצה. אני לא רוצה לנתק קשר...אני מאוד אוהבת את האנשים האלה. אבל ההרגשה הזו עדיין מאוד חזקה...
אני לא נורמאלית? מה לא בסדר איתי? זה מרגיש קצת לא שפוי שאני חושבת ככה.
היום לקחתי לי כמה שעות להתבודד ולחשוב. אני מרגישה קצת בדיכאון ושאין לי חשק לכלום, החיים שלי לא מתקדמים לאף מקום, גם כשאני עושה דברים שאני אוהבת ושנותנים לי הרגשה טובה.
אולי זה משום שכרגע אני אני בדרך ללא מוצא ועדיין לא מצאתי לי כיוון בחיים. אבל ההרגשה הזו עדיין שם...מזכירה לי את הימים בתיכון, כשאהבתי להתבודד ולהתרחק מאנשים שלא אהבתי להיות בחברתם.
איך לצאת מההרגשה הזאת?
התקלחתי, שמעתי מוזיקה שמחה שאני אוהבת, עשיתי דברים שכייף לי לעשות, ראיתי סרטים שאני אוהבת...
כלום לא עזר.
יש לי הרגשה כזו של לחץ עצום בחזה ואני מרגישה שבא לי לבכות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות