אנחנו מתאימים אחד לשניה כמו כפפה ליד, מה לעשות כדי שהוא יצא לי מהראש? מהלב?

היי לכולם,
צריכה עצות ועזרה אז קודם אספר את הסיפור בקצרה כמה שאפשר! (לא מבטיחה שיצא קצר /: )
כשהייתי בת 16 (היום אני כמעט בת 20) נכנסתי לקשר של שנתיים עם מישהו שלימד אותי באמת מה זאת אהבה חזקה וטובה.
היו לנו תקופות טובות ותקופות פחות, הוא היה גר רחוק ממני בשעתיים שלוש נסיעה והייתי בת 16 בגיל שאי אפשר עוד להוציא תאוריה אפילו והוא היה חייל בלי רישיון. הייתי באה אליו באוטובוסים מה שבחיים לא חשבתי שאעשה בשביל מישהו ואסע לכזה מרחק לבד.
אבל איכשהו הסתדרנו והיה לנו הכי כיף בעולם.
הדעות שלו היו קצת יותר פרימיטביות משלי והוא היה תמיד מקנא לי באובססיביות אבל דיי אהבתי את זה וזאת לא הייתה הבעיה. הבעיה התחילה כמה חודשים לפני הגיוס שלי כשהוא אמר שהוא רוצה שנתחתן.
שמחתי ואמרתי לו שגם אני רוצה ואני רואה בו לחלוטין הגבר שלי לחיים והאבא לילדים שלי.
אבל עם זאת רציתי גם להתגייס ולא לוותר על השירות הצבאי שלי ולהתחתן כזה מוקדם גם. באותה תקופה עברתי גיבוש ומיונים לתפקיד לחימה. התקבלתי וקיבלתי בדיוק את התפקיד שרציתי! הייתי כל כך מאושרת וחיכיתי כבר לספר לו וכשסיפרתי הוא לא פירגן בכלל כמו שציפיתי שיפרגן לי. הוא אמר לי איך את רוצה שנתחתן ככה, צריך לחתום עוד שנה, אני אראה אותך פעמיים בחודש אם בכלל ותהי עם בנים כל הזמן וכל הדברים האלה. הוא ביקש ממני לוותר על זה ולבקש תפקיד פשוט שיגרום לי לצאת מוקדם הביתה כל יום ושאהיה קרובה לבית. תקפתי אותו ואמרתי לו שהוא הראשון שצריך לפרגן לי ואם הוא לא מפרגן לי בזה, במשהו שאני כלכך רוצה לעשות וחיכיתי לזה כל כך הרבה ועבדתי בגיבוש ובמיונים בשביל זה כל כך קשה מה יהיה הלאה?? שאני ארצה לעשות עוד דברים בחיים וזה לא יסתדר לו עם התוכניות.
היה ריב גדול מאוד וניפרדנו. לא דיברנו בכמה חודשים האלה עד הגיוס שלי.. שבוע לאחר שהתגייסתי הוא התקשר ושאל איך שם ואם אני מסתדרת ואיך האנשים ואם קשה לי.. אמרתי לו שקשה מאוד ושקורעים אותי אבל אני הולכת לישון כל יום בתחושת סיפוק אדירה שהגעתי למה שרציתי ועבדתי כל כך קשה בשבילו.
ופתאום הוא פירגן !!! אמר שאני תותחית וכל הכבוד לי והוא גאה בי שלא ויתרתי ושהוא לא מאמין שאני לוחמת כי אני כזאת עדינה וכל כך התרגזתי! כאילו עכשיו אתה נזכר לפרגן לייייי ?!?!! עכשיו ?!!

במשך שנה דיברנו בהפסקןת וחשבנו כמה פעמים לחזור והחלטתי שלא.
אחרי כמה זמן נפצעתי והייתי המון זמן בבית וכמובן שהורידו אותי לג'וב. כלכך כסעתי וניסיתי הכלללל ולא הסכימו להחזיר אותי. כשהייתי בבית היה לי זמן לחשוב ופתאום הבנתי שהפסדתי משני הצדדים, גם את האהבה שלי וגם את החלום שלי ועכשיו נשארתי בלי כלום.
דיברנו על זה והוא עודד אותי כמובן ואמר לי שבשבילו אני עדיין לוחמת וכל הכבוד לי על הזמן שהייתי.
הקשר בנינו קצת נותק ולפני 7 חודשים התחלתי שוב להרגיש המון דברים אליו והיה בי רצון לנסות שוב. יצרתי איתו קשר והוא אמר שהוא התחיל לצאת עם מישהי בשבוע האחרון. פירגנתי לו והמשכנו לדבר במשך שבוע.
כל השיחות שלנו הובילו לדבר אחד- לחזור או לא לחזור?
אמרתי לו שמבחינתי זה כן אבל אם הוא איתה שיהיה לו בהצלחה.
אחרי חודש הוא התקשר ואמר שהוא מגיע לאזור שלי ביום ראשון (היה חופש באותו יום חופש של איזשהו חג) ושאל אם אני רוצה להיפגש. אמרתי לו שכן ושאלתי אם הוא עדיין עם ההיא. הוא אמר שכן ושהוא מתכנן להיפרד ממנה כי הוא לא מצליח להגיע איתה לרמות של רגש כמו שהוא מחפש. אמרתי לו שאני רוצה להיפגש בתנאי שהוא נפרד ממנה לפני כי אני לא נפגשת איתו ככה שהוא תפוס.
הוא אמר שהוא רוצה לראות אותי לדבר על לחזור ושנחליט שזה כן הוא נפרד ממנה באותו הרגע! ואם לא אז הוא צריך עוד קצת זמן לחשוב על איך להיפרד ממנה ומתי.
הסכמתי וקבענו לראשון.
בבוקר הוא התקשר ושאל אם אני מתארגנת ואמרתי לו שהחלטתי בסוף לרדת מהעניין ואני רוצה שהוא ימשיך לנסות איתה למרות שהוא לא מרגיש משהו גדול איתה. הוא ממש כעס והתאכזב וכנראה הבין באותו היום שאין לו מה להפסיד איתה והחליט לתת לה עוד צ'אנס.
הם לא נפרדו בסוף והאמת שמאותו יום הם רק עלו והתאהבו.
פתאום הרגשתי שאני מפסידה משהו וכמובן שישר אמרתי לו והוא אמר שהוא כבר לא רוצה להפסיד את מה שיש לו איתה כי אני לא החלטית . (צודק בקטע הזה אין לי מה להאשים אותו).
מאותו יום התחיל סיוט שנמשך עד היום כבר חצי שנה !
כל יום אני חושבת עליו רק יותר ויותר, האהבה שלי אליו גוברת ומגיעה לרמות שלא הרגשתי גם כשהייתי איתו.
מוצאת את עצמי בוכה, רואה תמונות, קוראת שיחות, רואה סירטונים ורק בוכה!
דיברתי המון שיחות עם החבר הכי טוב שלו והוא דיברו איתו וכלום לא עזר.
לפני חודשיים גיליתי שהוא הציע לה נישואין והסובבים שלו אמרו שאף אחד לא אוהב אותה בעיקר המשפחה שלו. החלטתי לדבר איתו ולהבין למה זה ככה, בכל זאת אני לא רוצה שיהיה לו רע בחיים. ממנו הבנתי שהכל מושלם ושכולם אוהבים אותה. כנראה שהוא לא יודע מה שאני יודעת או רק רצה לגרום לי להבין שטוב לו גם בלעדיי.
כל החברים שלו אומרים לי כמה שהיא מחזיקה אותו מהביצים וכמה שהוא שפוט שלה ואומר אמן אחרי כל מילה שלה.
התבאסתי לדעת שזה מי שהוא בחר לעצמו ועוד הציע לה נישואין.
דיברתי איתו עלינו, בכיתי לו והוא ממש היה פוקר פייס ואמר לי פעם אחר פעם "אני מאורס, אני מאורס עכשיו, אנחנו לא נחזור יותר".
הלב שלי מת, פשוט ככה הרגשתי.
כל החיים כולם אמרו לנו שאנחנו גורל, אנשים שאנחנו לא מכירים היו אומרים לנו שרואים עלינו שנועדנו וכמה אהבה יש בנינו.
בכמה שיחות שלנו הוא רמז לי כל מיני רמיזות של אותך אהבתי יותר, אני בחיים לא יאהב יותר ממה שאהבתי אותך, בחיים לא תיהיה לך מחליפה וכאלה.
ביקשתי מחבר הכי טוב שלו שוב עזרה וכמובן שזה לא עזר, הבן אדם מוחזק כמו בובה על חוטים ועושה רק מה שאומרים לו לעשות.
ביקשתי מחבר שלו לדבר איתו בטלפון ושאני יהיה על השיחה לשמוע בדיוק בקול שלו מה הוא אומר עלי וככה אדע אם לוותר סופית.
הוא אמר לו שהוא דיבר איתי ושאני אוהבת אותו ורוצה לחזור והאקס שלי אמר לו אני מכיר אותה, היא רוצה לחזור רק כי היא מקנאה שאני עם מישהי אחרת, זה אוכל אותה. אם אני אפרד מחברה שלי ואחזור אליה אחרי שבוע היא כבר לא תרצה כי היא "השיגה" את המטרה וזהו עכשיו זה כבר לא מעניין אותה.
זה לא נכון !!!!!!!!!! אני משגעת ממנו. אולי פעם הייתי מפונקת שחושבת שמגיע לה הכל או לפחות ככה זה היה נראה בעינייו אבל זאת כל כך לא "המטרה" שלי.
המטרה היחידה שלי פה היא להחזיר אותו אלי, להחזיר אותנו למה שהיה בנינו לפני שנה וחצי, לפני שהתגייסתי. לתקופה היפה הזאת!
אני כבר מתחילה להבין שאבוד לי ואני פשוט לא מצליחה לשכוח אותו!
אומרים לי להכיר אנשים וגברים חדשים וככה יעבור לי אבל כל פעם שאני מנסה, אני מחפשת אותו באחרים!
תכונות אופי, מראה, אישיות הכל ! זה לא ילך ככה...
וככל שעובר הזמן אני יותר רוצה שנחזור ויותר אוהבת אותו!
אני מפחדת לא לצאת מזה כי נתקעתי בסוג של גלגל שאני רצה בו ופשוט אין לו סוף.
ומה שהכי מתסכל אותי שאני יודעת שאנחנו מתאימים אחד לשניה כמו כפפה ליד. פשוט בול! וגם אם אני מוצאת מישהו שדומה לו איכשהו משהו מתפקשש ואני תמיד אומרת לעצמי "איתו זה לא היה קורה".. ואז זה עוד יותר מתסכל אותי ומכניס אותי למחשבות האלה של לא לוותר כי הוא האחד שלי.
מה אפשר לעשות כדי שהוא יצא לי מהלב, מהראש לגמריי??
ניסיתי הכלללל אני נשבעת . זה פשוט לא הולך!
אני כל הזמן מרגישה שנועדנו ואף פעם לא האמנתי בשטויות האלה זה תמיד היה נשמע לי כזה ילדותי! ופתאום אני מרגישה את זה חזקקקקקק בנשמה את התחושה הזאת.
הוא האחד שלי ואני יודעת שהוא יודע את זה גם!

מה לעשות עם עצמי ? בבקשה תגידו מהצד מה אתם חושבים ומה אתם מציעים לעשות. אני נטרפת כבר אין לי דרך לצאת מהדבר הזה.
אני סובלת .

תודה לכולם !!!