שלום,
אני סטודנט שנה ב, מתגורר עם הוריי. כבר יותר מחודשיים אני מרגיש חנוק מבחינה נפשית. אני חסר מוטיבציה, חרד ובעיקר דיכאוני. הדיכאון מעייף אותי קשות ולצערי מונע ממני להתרכז בחיים. חשבתי שהוא יעבור תוך כמה ימים, אבל מסתבר שטעיתי. אני מרגיש עצב והכל נראה לי חסר ערך... אני מאוד שלילי בזמן האחרון. גם בלבול פקד אותי. אני מרגיש שאני חייב לקבל עזרה פסיכיאטרית, מכיוון שאינני מסוגל לצאת מהמצב הזה בכוחות עצמי. הבעיה היא שאני מכיר טוב מאוד את הוריי ואת היחס שלהם לאנשים שמוגדרים כסובלים מבעיות נפשיות כאלה ואחרות. מבחינתם לכולם יש ימים טובים וימים רעים ומי שמוגדר כסובל מדיכאונות, חרדות וכו' הוא אדם בדלן שלא יכול לעבוד על עצמו ורק מחפש תירוצים לחוסר הצלחה בתחומי החיים. במילים אחרות, מבחינתם חולי נפשי הוא רק המצאה ומעולם שום מצב נפשי לא יכול למנוע מהאדם להתנהל באופן תקין בחיים אם הוא באמת רוצה. במצב כזה קשה מאוד לשתף את ההורים שלך במצבך, מכיוון שקשה לתאר את אוזלת היד שאתה מרגיש כלפי עצמך מבלי שהדבר יתפס כתירוץ.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות