אוקי אז ככה. דבר ראשון אני אגיד שגדלתי בבית שאין מודעות למצב הנפשי של בני המשפחה. כולם סובלים מתחת לפני השטח ולא מדברים על זה. המשפחה שלי עברה חוויות קשות אמא שלי לוקחת כדורים פסיכאטריים כבר שנים ואח שלי שותה המון... לחיות ולעבור יום שקט זה קשה בשבילי אבל במשפחה שלי לא רוצים להבין את זה ותמיד צוחקים על זה ומגיבים בצורה צינית, הם לא מעלים על הדעת שהילדה שהם גוננו ושמרו עליה ככ חזק שלא תידפק כמוהם דווקא כן סובלת ולא מפינוק... איך שהתגייסתי נהייה לי קשה יותר ויותר אני סובלת מחרדות חברתיות קשות עד כדי כמעט הזיות שאנשים רוצים לפגוע בי, אני בלתי נסבלת ובלתי נסבלים אלי. קשה לי קשה לי וקשה לי וגם אם אני נוטה לרחמים עצמיים זה קשה לי כי בניגוד לחיילים מסוימים שעושים את עצמם ויודעים בדיוק מה לעשות אני באמת סובלת ומתוסבכת ולא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה כי נמאס לי להפגע מחוסר הבנה... אני חושבת שאני מתאימה לטיפול תרופתי שהייתי צריכה לקחת ממזמן... אבל אני בצבא ואני לא רוצה לעשות צחוק מעצמי להפגע ובסוף לשמוע שאני לא צריכה, כמעט שנה בצבא, הקבן באמת עוזר מהבחינה של הפנייה לפסיכיאטר? ומה הסיכויים שלי דווקא בשירות הצבאי להוציא מרשם לכדורים פסיכיאטריים.. אני יודעת שאם אני מרגישה טוב אני יכולה להיות בן אדם טוב יותר ומפוקס יותר ותורם כי הקצינים והחיילים רואים אותי בכבוד הדיכאון והכאב שלי רק הורסים אותי מבפנים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025